הכתוב מציג את המציאות הפיזית והביולוגית של אברהם ושרה כהקדמה חיונית, שנועדה להסביר את פליאתה וצחוקה של שרה לנוכח בשורת הלידה [רד"ק, ביאור יש"ר]. מציאות זו מדגישה את גודל הנס שעתיד להתרחש, נס בתוך נס, שכן בני הזוג הגיעו לשלב בחיים שבו הבאת חיים חדשים לעולם היא בלתי אפשרית בדרך הטבע [שפתי כהן].
המונח זקנים מתייחס לבעלי חיים ובני אדם, בניגוד לדומם המוגדר "ישן" [הכתב והקבלה]. על פי מסורת המדרש, אברהם היה האדם הראשון בעולם שבו ניכרו סימני זקנה פיזיים, כגון שיער שיבה. תופעה זו החלה לבקשתו מה', כדי שאנשים יוכלו להבחין בין אב לבנו ולחלוק כבוד לדור המבוגר [צאינה וראינה, חזקוני].
הביטוי בָּאִים בַּיָּמִים מתאר אדם שהזקנה גברה עליו והוא הגיע למספר שנות חיים רב מעבר לשאר בני דורו [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם, מחוקקי יהודה]. יש מן הפרשנים הרואים בביטוי זה ציור פיוטי של אדם הנוסע מעיר לעיר ומיום ליום, מתקדם אט אט לקראת סוף מסעו בעולם [רמב"ן, הכתב והקבלה]. גישה רוחנית ומעמיקה יותר מפרשת כי לעת זקנה, ככל שכוחם הפיזי של הצדיקים נחלש, כך מתעצמת השגתם הרוחנית והשכלתם. הם "באים" אל תוך מציאות של ימים מוארים בדעת, ומתקרבים לעולם שכולו יום, כשהם מותירים מאחור את חשכת העולם הזה [הכתב והקבלה, שפתי כהן]. לצד זאת, יש המציינים כי ה' החזיר את אברהם לנעוריו לקראת הולדת יצחק, ולכן הכתוב נזקק להזכיר שוב מאוחר יותר שאברהם זקן [חזקוני].
הכתוב מפרט כי חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים, כלומר פסק ממנה מחזור הווסת [רש"י, רד"ק, רלב"ג, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. הפסקת הדם מחמת היובש של הזקנה משמעותה חוסר יכולת מוחלט להתעבר, שכן העובר נוצר מדם זה [רד"ק, ביאור יש"ר]. הפרשנים מצביעים על הבדל לשוני מדויק בין "דרך", המבטא מסלול קבוע וסדיר של אישה צעירה, לבין אֹרַח, שהוא מסלול ארעי. אצל שרה פסק לחלוטין לא רק המחזור הקבוע, אלא אפילו אותו אורח ארעי ובלתי סדיר שעשוי להופיע לעיתים אצל נשים מבוגרות [מלבי"ם, הטור הארוך]. עם זאת, מצוין כי למרות הפסקת מחזורה, שרה שמרה על יופייה גם בזקנתה [קונטרס חיבה יתירה].
סביב המילה חָדַל מתקיימת מחלוקת פרשנית מרתקת. הגישה המרכזית בקרב חלק מן הפרשנים היא כפשוטו של מקרא: התהליך הביולוגי הטבעי פסק לחלוטין ושרה התייאשה מפרי בטן [רמב"ן, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, קבוצה גדולה של פרשנים מציעה קריאה מפתיעה, ולפיה המשמעות היא שפסק משרה להיות כמו שאר הנשים. בעוד שאצל נשים זקנות רגילות פוסק המחזור, אצל שרה התרחש נס והיא חזרה לפתע לראות דם נידה באותו היום שבו הגיעו המלאכים [הטור הארוך, מזרחי, ריב"א, רא"ש, הדר זקנים, דעת זקנים, חזקוני, גור אריה, צאינה וראינה].
לפי גישה זו, שרה אכן ראתה דם, אך היא סברה בטעות שמדובר באירוע חולף שנבע מהמאמץ הפיזי והמהירות של לישת הבצק עבור האורחים, ולא בחזרה אמיתית של פוריותה. משום כך היא עדיין פקפקה בבשורה וצחקה, שכן לא ידעה שראייה זו תהפוך לווסת קבועה [שפתי חכמים, יריעות שלמה, דברי דוד]. הבדל זה בין אברהם לשרה מחדד את התמונה: בעוד שגבר זקן יכול באופן תיאורטי להוליד, אישה שפסקו דמיה אינה יכולה ללדת כלל. לכן, חזרתה הפלאית של שרה לנעוריה הייתה המפתח המרכזי להתגשמות ההבטחה, ומשום כך היא תלתה את העיכוב בזקנתו של אברהם ולא בעצמה [שפתי כהן, אלשיך].