תארו לעצמכם מצב שבו מישהו מתנהג בצורה טובה, אבל מקבל עונש רק בגלל שהוא נמצא ליד אנשים שהתנהגו לא יפה. זה נראה לכם הוגן? אברהם אבינו עומד מול ה' ומבקש ממנו משהו מאוד מיוחד על העיר סדום. הוא מבקש שהצדק של ה' יהיה כל כך ברור, שכולם בעולם יבינו אותו.
אברהם אומר לה' חָלִלָה לְּךָ. המילה הזו מראה זעזוע. אברהם בעצם אומר: לא ייתכן שדבר כזה יקרה, זה לא מתאים לכבוד שלך! אברהם חושש שאם ה' יעניש את האנשים הטובים יחד עם האנשים הרעים, אנשים אחרים יחשבו שזו הדרך הקבועה של ה', להעניש את כולם בלי לבדוק מי טוב ומי רע. לכן הוא מבקש מה' להימנע מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה, כלומר, לא לעשות את המעשה הזה ולא שום דבר שדומה לו. המילה חלילה מופיעה פעמיים כדי להראות עד כמה זה חמור.
אברהם ממשיך ושואל למה לְהָמִית צַדִּיק עִם־רָשָׁע. הרי אם האדם הטוב והאדם הרע יקבלו את אותו גורל, אנשים לא ילמדו מזה שום דבר טוב ולא יבינו שיש מי שמשגיח על העולם ועושה צדק. התוצאה תהיה וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע. שתי האותיות כף במילים האלו באות ללמד על שוויון מוחלט, כלומר שהצדיק והרשע יהיו בדיוק אותו הדבר. ואת זה אברהם רוצה למנוע.
בסוף דבריו, אברהם שואל בפליאה גדולה: הֲשֹׁפֵט כׇּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט. האות ה בתחילת המילה מראה על תמיהה עצומה. אברהם שואל: האם יכול להיות שמי ששופט את כל העולם כולו לא יעשה משפט צדק אמיתי? אברהם כמובן ידע שה' תמיד שופט בצדק, אבל היה לו חשוב מאוד שכולם יראו ויבינו את זה, כדי שאנשים בעולם לא יחשבו או יגידו דברים לא טובים על הדרך שבה ה' מנהיג את העולם.