קרה לכם פעם שחשבתם משהו בשקט בתוך הלב, והייתם בטוחים שאף אחד בעולם לא שומע, אבל פתאום התברר שמישהו ידע בדיוק מה חשבתם? זה בדיוק מה שקרה לשרה. אחרי שהיא שמעה את הבשורה המשמחת שיהיה לה ילד, היא צחקה בתוך תוכה, אבל ה' יודע הכל. לכן, הוא פונה לאברהם ושואל אותו למה שרה צחקה.
אולי תשאלו את עצמכם: הרי גם אברהם צחק כשהוא שמע את הבשורה, אז למה ה' מעיר רק לשרה? ההסבר הוא שיש הבדל בין הצחוק שלהם. אברהם צחק מתוך שמחה עצומה ואמונה שלמה שזה אכן יקרה, אבל שרה צחקה מתוך ספק. היה לה קשה להאמין, והיא חשבה לעצמה הַאַף אֻמְנָם, כלומר, האם באמת יקרה הפלא הגדול הזה ואלד תינוק?
יש בסיפור הזה עוד משהו מיוחד. כששרה צחקה, היא חשבה לעצמה שאברהם כבר מבוגר מדי. אבל כש-ה' מספר לאברהם על הצחוק של שרה, הוא אומר לאברהם ששרה אמרה וַאֲנִי זָקַנְתִּי, שפירושו שאני, שרה, כבר מבוגרת. למה ה' לא סיפר לאברהם בדיוק את מה ששרה חשבה? ה' בחר לצטט רק חלק מהדברים כדי לשמור על השלום והאהבה בין אברהם לשרה. הוא ידע שאם אברהם ישמע ששרה אמרה שהוא זקן, הוא עלול להיפגע. ה' מלמד אותנו כאן שלפעמים עדיף לא להגיד את כל מה שנאמר, אם זה עלול להעליב אדם אחר ולגרום למריבה.