בראשית, פרק י״ח, פסוק ל״ג

תארו לעצמכם שאתם מנסים להגן על מישהו בכל הכוח, ואז מגיע הרגע שבו סיימתם להגיד את כל מה שיש לכם. מה קורה אז? זה בדיוק מה שקרה לאברהם אבינו אחרי שניסה לשכנע את ה' להציל את אנשי סדום. המילה וַיֵּלֶךְ מספרת לנו שהמפגש המיוחד הזה הסתיים. ה' התנהג כמו שופט שחיכה בסבלנות רבה עד שאברהם יסיים את כל הבקשות שלו, וממש ברגע שאברהם השתתק, ה' עזב. למה מיד? כדי שאברהם לא יתחיל לבקש שוב להציל את העיר בזכות פחות מעשרה אנשים טובים. מעניין לראות שהתורה משתמשת במילים כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר, למרות שאברהם הוא זה שביקש את הבקשות. הסיבה לכך היא שה' סיים לענות על כל השאלות של אברהם. מתוך הפרידה הזו אנחנו גם לומדים דרך ארץ, שתמיד חשוב להיפרד יפה ולקבל רשות לפני שהולכים. לאחר מכן, וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ. אברהם חזר הביתה אל האוהל שלו, כנראה קצת מודאג ממה שעומד לקרות. אבל החזרה למקום שלו היא לא רק הליכה בדרך. אחרי שאברהם דיבר פנים אל פנים עם ה', שזו חוויה רוחנית כל כך גדולה, הוא מיד חזר להיות אברהם הרגיל והעניו, והמשיך במידה המיוחדת שלו לעשות חסד ולארח אנשים. לצערנו, מכיוון שלא היו מספיק אנשים טובים בסדום, זמן הרחמים הסתיים, והמלאכים המשיכו בדרכם אל העיר.