תארו לעצמכם שאתם רואים משהו שלדעתכם הוא ממש לא הוגן. האם הייתם שותקים, או שהייתם מנסים לשנות את המצב? אברהם אבינו שומע שה' עומד להעניש את העיר סדום בגלל המעשים הרעים של התושבים. במקום לקבל את זה בשתיקה, הוא מחליט לפעול. התורה מספרת שוַיִּגַּשׁ אברהם אל ה'. הוא לא התקרב בהליכה רגילה למקום מסוים, אלא ניגש כמו סנגור שבא להגן על מישהו. הוא בא לדרוש צדק, אבל עשה זאת גם מתוך פיוס ותפילה מלאת תחנונים אל ה'.
אברהם שואל את ה' שאלה קשה: הַאַף תִּסְפֶּה צדיק עם רשע? המילה תִּסְפֶּה פירושה להשמיד ולאבד, והמילה הַאַף פירושה "האם גם". כלומר, אברהם שואל: האם יחד עם הרשעים תעניש גם את האנשים הטובים והצדיקים שגרים בעיר? אברהם טוען שאם כולם יקבלו את אותו העונש, אנשים בעולם יאבדו את האמונה בצדק, ויחשבו שאין שום טעם להתנהג יפה ולשמור על מצוות ה'.
תוך כדי התפילה, הבקשה של אברהם הולכת וגדלה. בהתחלה הוא מבקש רק להפריד את הצדיקים מהרשעים כדי שהם יינצלו, אבל מיד אחר כך הוא מבקש משהו מדהים: שבזכות הצדיקים, ה' יסלח לכל העיר והרשעים יינצלו. למה אברהם מבקש את זה? כי צדיק אמיתי הוא לא אדם שיושב לבד בבית ודואג רק לעצמו. צדיק הוא אדם שחי בתוך העיר, אכפת לו מהשכנים שלו, והוא מנסה כל הזמן ללמד אותם ולעזור להם להיות טובים יותר. אם כל האנשים סביבו ייענשו, הצדיק ירגיש כאב עצום. לכן, כדי לחסוך מהצדיקים את הצער על אובדן השכנים שלהם, אברהם מבקש מה' לרחם על כולם יחד.