חשבתם פעם איך זה מרגיש לעשות מעשה טוב בסתר, בחושך, כדי שאף אחד לא יראה? זה בדיוק מה שעושה לוט. אל העיר סדום מגיעים שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים. זוכרים שאצל אברהם ביקרו שלושה? המלאך השלישי כבר סיים את התפקיד שלו אצל אברהם ועזב. עכשיו נשארו שניים: אחד נשלח להחריב את העיר בגלל המעשים הרעים של התושבים, והשני נשלח כדי להציל את לוט. מעניין שאצל אברהם השליחים האלו נקראו "אנשים", וכאן הם נקראים מלאכים. הסיבה היא שאברהם היה רגיל לראות דברים קדושים של ה', ולכן הם נראו לו כמו בני אדם רגילים. אבל לוט התרשם מהם מאוד ומיד ראה שהם מלאכים.
הם מגיעים אל העיר בָּעֶרֶב, כשיורד החושך. הם התעכבו וחיכו בחוץ עד הערב כי הם קיוו שהתפילה של אברהם תצליח להציל את העיר. בנוסף, החושך עזר ללוט להכניס אותם לבית שלו בסתר, בלי שהאנשים הרעים של סדום, שאסרו לחלוטין על הכנסת אורחים, יבחינו בהם. באותו זמן, וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם. שער העיר היה המקום שבו ישבו השופטים, ובדיוק באותו יום לוט מונה להיות שופט חשוב בעיר. הוא ישב שם גם כדי לחכות לאורחים שמגיעים ולשמור עליהם, כדי לקחת אותם לביתו בשקט לפני שאנשי העיר יפגעו בהם.
כאשר לוט מבחין בהם, כתוב וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם. לוט שמר על המצווה החשובה של הכנסת אורחים שהוא למד בבית של אברהם. אבל למה הוא רק קם לקראתם ולא רץ אליהם כמו שאברהם עשה? בגלל שהיה חושך, הוא פשוט לא יכול היה לראות אותם מרחוק, אלא רק כשהם כבר היו ממש קרובים אליו. מתוך כבוד גדול למראה הקדוש והמיוחד שלהם, הוא וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה, כלומר התכופף קידה עמוקה מאוד עד שהפנים והאף שלו נגעו ממש באדמה.