באישון לילה, בתוך מערה מבודדת, מתרחש אירוע מורכב המשלב הישרדות, עמימות מוסרית והשגחה נסתרת. בנות לוט, הסבורות כי העולם חרב, משקות את אביהן ביין כדי להקים ממנו זרע.
המילה בלילה הוא מופיעה ללא ה"א הידיעה במילה "הוא", עובדה שעוררה את תשומת לב הפרשנים. בעוד שיש מי שרואה בכך חריגה דקדוקית גרידא [ביאור יש"ר], או מסביר שבאותו שלב לא היה אכפת לבנות באיזה לילה מדובר אלא רק בעצם השתייה [מלבי"ם], רוב הפרשנים מוצאים כאן רמז עמוק יותר. המילה "הוא" מכוונת לה', ומלמדת על התערבות אלוהית. אף על פי שייתכן שהבנות הביאו עמן יין מסדום [ביאור שטיינזלץ], הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שה' זימן להן את היין בדרך נס בתוך המערה. מטרת ההשגחה הייתה להוציא ממעשה זה את אומות עמון ומואב, ולימים להצמיח משושלת זו את מלכות בית דוד ומלך המשיח [רש"י, רבנו בחיי, גור אריה, פני דוד].
הכתוב מתאר את מעשה הבכירה במילים האקטיביות ותשכב את אביה (המילה בשכבה משמשת כאן כשם הפועל [אבן עזרא]). זאת בניגוד לתיאור העדין יותר אצל הצעירה בפסוק הבא, "ותשכב עמו". הפרשנים מסבירים כי ההבדל נובע מיחסה של כל אחת למעשה. הבכירה יזמה את המהלך ולא חשה בושה, כפי שגם קראה לבנה "מואב" בגלוי על שם אביה, ולכן הכתוב מפרסם את מעשיה במפורש ולא מסתיר את הגנאי. הצעירה, לעומת זאת, התביישה והסתירה את הדבר תחת השם "בן עמי", ולכן הכתוב חס עליה ומשתמש בלשון נקייה יותר [רש"י, מלבי"ם, גור אריה].
מניעיה של הבכירה שנויים במחלוקת. מצד אחד, היא זכתה לשכר היסטורי על כך שפעלה בזריזות והקדימה לעשות מצווה כדי לקיים את העולם. מצד שני, עצם היזמה והעובדה שלימדה את אחותה לעשות כן, נתפסים כפתיחה בזנות. יש המשלבים בין הדעות וטוענים כי אף שהמטרה הכללית הייתה לשם שמים, המעשה עצמו היה נגוע גם ביצר של זנות שניעור בה [מזרחי, ריב"א, תורה תמימה, חזקוני, פרדס יוסף].
לגבי מודעותו של לוט, הפשט מצביע על כך שהיה כה שיכור עד שלא הרגיש דבר, ואולי אף סבר שמדובר בחלום שנגרם כתוצאה מהרהורים [רד"ק, שד"ל]. אולם, מסורת הכתיבה של התורה מציבה נקודה מעל האות וי"ו במילה ובקומה. נקודה בכתבי יד קדומים מסמלת מצב אמצעי בין כתיבה למחיקה, ומורה על כך שהמילה לא נמחקת לגמרי אך דורשת קריאה מיוחדת [הכתב והקבלה]. רוב הפרשנים לומדים מנקודה זו כי אף שלוט לא ידע בשעת שכיבתה, הוא כן ידע בשעת קימתה [רש"י, מנחת שי, קיצור בעל הטורים].
מה בדיוק ידע לוט? יש המסבירים כי הרגיש במעומעם כשהיא קמה מאצלו מתוך תרדמתו [רלב"ג], או שראה אותה במיטתו כשהקיץ בבוקר אך לא ידע בוודאות אם אכן בא עליה [גור אריה, שפתי חכמים, דברי דוד, משכיל לדוד]. אחרים סבורים שהבין את המתרחש רק מאוחר יותר, כשהצעירה החלה להשקות אותו ביין שוב [יריעות שלמה].
מתוך הבנה זו עולה ביקורת חריפה על לוט. אם אכן ידע, ולו באופן חלקי, שקמה ממיטתו, מדוע לא נזהר ולא שמר על עצמו מלהשתכר שוב בלילה השני? הפרשנים מציינים כי לוט היה להוט אחר עריות. אף שהחשיב את עצמו לצדיק וגנב את דעת עצמו כדי לא להודות בחולשותיו, תת המודע שלו הוביל אותו לחטוא שוב. בעוד שבנותיו התכוונו למצווה ולקיום העולם בבחינת "צדיקים ילכו בם", לוט נטה אחר יצרו וייצג את "ופושעים יכשלו בם", שכן מי שלהוט אחר עריות, לסוף מאכילים אותו מבשרו [רש"י, רד"ק, תורה תמימה, קונטרס חיבה יתירה].