ברגעי ההימלטות הדרמטיים מהעיר סדום החרבה, נקרעת משפחת לוט בין הרצון להינצל לבין העבר שנותר מאחור. ההנחיה הייתה ברורה, אך רגע אחד של מבט לאחור גזר את דינה של אשת לוט להפוך לחלק מנוף החורבן.
המילים וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו מעוררות דיון נרחב בשאלה היכן בדיוק עמדה אשת לוט ומדוע הביטה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהיא פשוט הלכה מאחורי לוט. יש המסבירים שלוט הלך אחרון כדי לאסוף ולהאיץ במשפחתו [רמב"ן], בעוד אחרים סבורים שלוט מיהר ללכת קדימה כדי להציל את עצמו, וכך נותרה אשתו מאחור מבלי שיוכל להבחין במעשיה ולמנוע ממנה להביט [ביאור יש"ר, קונטרס חיבה יתירה].
המניע למבט לאחור נובע ממספר סיבות. יש התולים זאת בחוסר אמונה ובסקרנות לראות האם העיר אכן נהפכת [רד"ק, מלבי"ם, ביאור יש"ר]. פרשנים אחרים מצביעים על קשר נפשי עמוק ורחמים שהתעוררו בה כלפי בנותיה הנשואות שנותרו בסדום [הטור הארוך, רקנאטי, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המציעים כי היא הביטה דווקא אל עבר לוט, מתוך מחשבה שבזכות צדקתו היא מוגנת ויכולה להרשות לעצמה להסתכל [יריעות שלמה, שפתי חכמים], או משום שראתה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו משיח [פרדס יוסף]. גישה שונה לחלוטין גורסת כי המילה "מאחריו" אינה מתייחסת ללוט, אלא לכך שהיא הביטה מאחורי מלאך ההשחתה או מאחורי השכינה שירדה להחריב את העיר [רבנו בחיי, הטור הארוך, אלשיך].
מעשה ההבטה טמן בחובו סכנה כפולה. ראשית, האזהרה שלא להביט לאחור לא נועדה רק למנוע את עצם הראייה, אלא למנוע התעכבות. ההולך במרוצה מביט לפנים, וברגע שאשת לוט הסתובבה, היא עצרה מהליכתה, ובכך השיגה אותה הרעה [שד"ל, הטור הארוך, רש"ר הירש, בכור שור]. שנית, עצם הראייה של אוויר נגוע ומלא במגפה, או ההסתכלות במזיק ובמלאך המשחית שרודף מאחור, פוגעת באדם פיזית ורוחנית ומדביקה אותו במכה [רמב"ן, רקנאטי, העמק דבר].
בעקבות מעשיה, הכתוב מציין כי וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח, כלומר היא הפכה למעין מצבה, תל או גל של מלח. הדעות חלוקות לגבי אופי הפגיעה. הגישה המקובלת היא שגופה עצמו עבר שינוי מהותי והפך למצבת מלח באותה תנוחה שבה עמדה, כדי לשמש אות וזיכרון לדורות [רד"ק, מזרחי, מלבי"ם, ביאור יש"ר]. מנגד, יש המפרשים כי היא לא הפכה למלח בעצמה אלא קפאה במקומה ומתה [ביאור שטיינזלץ], או שענן כבד של גפרית ומלח נפל עליה וכיסה אותה לחלוטין עד שנראתה כתל מלח [בכור שור]. דעת מיעוט ייחודית מציעה כי המילה "ותהי" אינה מתייחסת כלל לאשת לוט, אלא לארץ סדום עצמה שהפכה לארץ מלח, בעוד אשת לוט רק מתה שם [אבן עזרא, רלב"ג, חזקוני].
הפיכתה דווקא למלח מוסברת כעונש של מידה כנגד מידה. אשת לוט חטאה במלח כאשר סירבה לתת ממנו לאורחיו של לוט, בטענה שהוא מנהיג "מנהג רע" של הכנסת אורחים בעיר סדום, ולכן לקתה באותו החומר בדיוק [רש"י, רבנו בחיי, גור אריה, חזקוני, פרדס יוסף]. עם זאת, יש המציינים כי מתוך כבוד ללוט, היא לא נשרפה באש ובגפרית כפי שקרה לאנשי סדום, אלא לקתה רק במלח [אלשיך].