בראשית, פרק י״ט, פסוק ז׳

לוט ניצב מול המון העם הזועם של סדום ומנסה לשכך את חמתם באמצעות פנייה המבוססת על ניתוח מניעיהם השונים ועל ניסיון לעורר בהם קרבה.

המילה נָא משמשת כאן כלשון בקשה ותחינה, במשמעות של "בבקשה" [רד"ק, אוהב גר]. פנייתו של לוט אליהם במילה אַחַי נועדה לפייס אותם ולעורר בהם תחושה של אהבת אחים ורעות בין שכנים [רד"ק, ביאור יש"ר, אלשיך]. בקשתו המרכזית, אל תָּרֵעוּ, היא ניסיון להניא אותם מדרישתם הרעה ולבקש שיוותרו על כוונתם [ביאור שטיינזלץ].

הפרשנים מזהים בדבריו של לוט מענה למספר מניעים אפשריים שעמדו מאחורי התאגדות ההמון [מלבי"ם, אלשיך]. אם מטרתם הייתה לפגוע בלוט עצמו על כך שהפר את חוקי העיר האוסרים על הכנסת אורחים, הוא מזכיר להם את מעמדו המכובד כשופט ושר ביניהם, ומבקש שיניחו לאנשים למען כבודו [רד"ק, אלשיך]. יתרה מכך, לוט רומז להם כי הוא זה שצריך לשאת בעונש על הפרת הנימוס המקומי, שכן האורחים כלל לא היו מודעים לחוקי העיר. לכן הוא מציע לקחת את האחריות על עצמו ולתת להם את בנותיו כתחליף, כדי שינקמו בו ולא באורחיו [ביאור יש"ר].

מנגד, אם כוונת ההמון הייתה לספק את יצריהם או להעניש את האורחים עצמם, לוט מנסה להסיט את הפגיעה אל עבר בנותיו. הוא טוען להגנת האורחים כי הם לא באו כדי ליהנות ממשאבי העיר, אלא רק למצוא מחסה בצל קורתו, ולכן אין להרע להם [מלבי"ם, אלשיך].