הלילה יורד על סדום, והאורחים שזה עתה סעדו בבית לוט מתכוננים למנוחתם. אולם, רגע לפני שהם עולים על משכבם, נחשף פרצופה האמיתי והמבעית של העיר, כאשר המון זועם מתקבץ סביב הבית במפגן של אכזריות מאוחדת.
המילים טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ מציינות כי האירוע התרחש בעודם ערים, מעט לפני שנת הלילה [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. המרגלים שהוצבו בעיר מיהרו לדווח לקציני סדום על הכנסת האורחים, וההמון הגיע מיד כדי להעניש את לוט על שהפר את חוקי המקום האוסרים על אירוח [ביאור יש"ר, מלבי"ם]. גישה מדרשית עמוקה יותר קושרת את התזמון לדין השמימי: המלאכים השתהו ולא החריבו את העיר מיד, משום שלוט עדיין ניסה ללמד עליהם זכות ולהגן עליהם. המון העיר הגיע בעוד מילות הסנגוריה היו עדיין "בפיהם של המלאכים" ושל לוט, ובכך נחרץ דינה של העיר במקום [רש"י, מזרחי, גור אריה, אור החיים, ברכת אשר על התורה]. הסבר נוסף לעיכוב הוא שהמלאכים המתינו לבוקר, שהוא זמן המסוגל לרחמים, כדי שיוכלו להציל את לוט [אור החיים].
הכפילות בביטוי וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נועדה להדגיש את מהותם. הצירוף "אנשי סדום" אינו רק תיאור גיאוגרפי, אלא שם נרדף לאנשי רשע מוחלט. מעשיהם באותו לילה הוכיחו כי הם אכן מצדיקים את המוניטין הרע שיצא להם כחטאים לה' מאוד [רש"י, רד"ק, שד"ל, מזרחי, ביאור שטיינזלץ, שפתי חכמים]. פרשנים אחרים מדגישים כי לא היה מדובר באספסוף זר או בכנופיית שוליים, אלא באזרחים המוכרים והרשמיים של העיר, שבאו לייצג את השלטון ולהגן בקנאות על חוקיו המושחתים [רש"ר הירש, רבנו בחיי].
ההמון נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת, כלומר הקיפו אותו מכל עבר כטבעת חנק כדי למנוע כל אפשרות של בריחה [שד"ל, ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה]. השימוש במילה "על" במקום "את" מצביע על כך שהם לא רק התאספו, אלא באו בדרך של מצור ומלחמה של ממש [מלבי"ם].
ההתאגדות סביב הבית הקיפה את כל שכבות האוכלוסייה, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן. ציון הנערים תחילה מרמז כי הם היו הראשונים ליזום את העבירה, ולכן גם לקו ראשונים [ר' סעדיה גאון]. שיתוף הפעולה בין כל הגילים מצביע על קלקול חברתי עמוק: בדרך כלל, צעירים עשויים להיות נמהרים אך בעלי רגש חמלה, בעוד שזקנים ואנשי המעמד הגבוה עשויים להתנגד לשערוריות פומביות ולשמור על נימוס. אך בסדום, כל המעצורים הטבעיים קרסו, וכל הגילים והמעמדות התאחדו למען מטרה אכזרית וחסרת מוסר [רש"ר הירש]. הרוע לא היה מעשה של יחידים, אלא נתפס כנורמה מקובלת ומוסכמה חברתית שאיש לא ראה בה כל פסול [העמק דבר].
התיאור נחתם במילים כָּל הָעָם מִקָּצֶה, המעידות שתושבי העיר כולה, מהקצה האחד ועד לקצה השני, הגיעו למקום, בין אם גרו בסמוך ובין אם הרחק משם [אבן עזרא, שד"ל, ביאור יש"ר]. עולה השאלה כיצד ייתכן שכל תושבי העיר הצליחו להקיף בית אחד פיזית? יש המסבירים כי ההמון פשוט גלש ומילא את כל הרחובות הסמוכים [משכיל לדוד]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מציעה עיקרון מוסרי נוקב: גם מי שלא נכח שם פיזית נחשב כשותף מלא לפשע, משום שאיש מתושבי העיר לא מחה או התנגד למעשה. השתיקה וההימנעות ממחאה הופכות את כולם לאשמים באותה המידה [רש"י, מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים]. התייצבות מוחלטת זו של העיר הוכיחה באופן סופי כי אפילו עשרה צדיקים, שעליהם התפלל אברהם, לא נמצאו בסדום, ובכך הצדיקה את השמדתם ואת חומרת הדין לעיני כל העולם [רשב"ם, רד"ק, חזקוני, מלבי"ם].