אנשי סדום מקיפים את ביתו של לוט באישון לילה, ודורשים ממנו להסגיר לידיהם את אורחיו. רגע דרמטי זה חושף את השחיתות המוסרית העמוקה שפשתה בעיר, ואת הריקבון החברתי שהוביל בסופו של דבר להשמדתה המוחלטת.
הדרישה המרכזית של ההמון מנוסחת במילים וְנֵדְעָה אֹתָם. על פי הפשט, ייתכן כי כוונתם הייתה לחקור ולבדוק את זהותם של הזרים, שכן אולי חשדו בהם שהם מרגלים, גנבים או אויבים שבאו לעיר [רד"ק, הטור הארוך]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי הפועל "לדעת" משמש כאן כהשאלה וכלשון נקייה למשכב מיני, ובמקרה זה – כוונה לאונס ולמשכב זכור. פרשנים רבים מציינים כי ההוכחה הניצחת לכך שמדובר בדרישה מינית ולא בחקירה ביטחונית, טמונה בתשובתו של לוט מיד לאחר מכן. לוט מציע להמון את שתי בנותיו "אשר לא ידעו איש", וברור שאם אנשי העיר היו מחפשים מרגלים, הצעת הבנות לא הייתה מהווה שום מענה הגיוני לדרישתם [בכור שור, שפתי חכמים, גור אריה, ביאור יש"ר, חזקוני].
המניע למעשה הנפשע לא נבע בהכרח מתאווה יצרית גרידא, אלא מרצון עמוק לבזות, להשפיל ולהתעלל באורחים [מלבי"ם, ביאור יש"ר]. שורש חטאה של סדום היה גאווה, אנוכיות ושנאה תהומית לעניים ולאורחים. סדום הייתה עיר עשירה ושלווה, ותושביה חששו שאנשים רבים יבואו ליהנות מטוב ארצם. לכן, הם נהגו באכזריות חסרת תקדים כלפי זרים, במטרה ברורה לפרסם את התעללותם ברבים. כך קיוו שהשמועה תתפשט ואיש לא יעז להגיע שוב לגבולם [רמב"ן, שד"ל, ביאור יש"ר]. העובדה שהם הכריזו על כוונתם בפומבי ובקול גדול, טרם ביצוע המעשה, מעידה על אובדן מוחלט של בושה ועל שפל מוסרי קיצוני [ביאור יש"ר]. התאספות המונית זו כללה את הגברים בלבד, שכן מעשה תועבה זה היה שנוא על הנשים, שנשארו בבתיהן [שד"ל].
בתוך כל הרוע הזה, לוט היה היחיד שהכניס אורחים. ייתכן שעשה זאת משום שהיה זר בעצמו ומוצאו מחוץ לעיר [ביאור שטיינזלץ], או שאנשי סדום סבלו את נוכחותו והעלימו עין ממעשיו רק בשל עושרו הרב וכבודו של אברהם קרובו [רמב"ן].
עונשה של סדום היה חמור וסופי יותר משל אומות חוטאות אחרות, לא רק בגלל אכזריותם, אלא גם בשל מיקומם הגיאוגרפי. סדום שכנה בשטחה של ארץ ישראל, שהיא נחלת ה'. ארץ זו אינה סובלת תועבות, וטבעה הוא להקיא מתוכה עמים מושחתים. השמדת סדום נועדה אפוא לשמש גם כאות אזהרה נצחי לבני ישראל שעתידים לרשת את הארץ, לבל ילכו בדרכיהם [רמב"ן].