ברגע השיא של המתיחות מול ההמון הזועם מחוץ לבית, מתרחשת התערבות על טבעית המכריעה את הכף. המלאכים, אשר נראו כלפי חוץ כאנשים רגילים, משתמשים בכוחותיהם העל אנושיים כדי למשוך את לוט פנימה אל תוך הבית, חרף הקהל העצום שצבא על הפתח [ביאור שטיינזלץ]. פעולה זו נובעת מהכרתם של המלאכים כי לוט נתון בסכנת חיים ממשית בעבורם, מה שמוכיח כי הוא אכן ראוי להצלה [ביאור יש"ר].
השאלה שעולה היא מדוע היה צורך להכניס את לוט אל תוך הבית, הרי המלאכים עמדו להכות את ההמון בעיוורון, וממילא לוט יכול היה להינצל גם בחוץ. התשובה לכך היא שכאשר ניתנת רשות למשחית לפעול, הכוח ההרסני אינו מבחין בין צדיק לרשע, ולכן לוט היה חייב להיות מוגן בתוך הבית פנימה [פרדס יוסף].
פעולת סגירת הדלת, וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ, לא נועדה רק להגנה פיזית על לוט, אלא גם כדי לחשוף את עוצמת רשעותם של אנשי סדום. המלאכים סגרו את הדלת כדי שההמון יתיש את עצמו בניסיון נואש למצוא את הפתח, ובכך יתפרסם ויוכח גודל רשעם [ספורנו].
לאחר הכנסת לוט וסגירת הדלת מבפנים, הוכו אנשי סדום בסנוורים. עיוורון זה לא היה חושך מוחלט, אלא חולי של בלבול וערבוב הראייה, שגרם להם לאבד את חוש הכיוון ולראות כיוונים בצורה הפוכה [מלבי"ם]. מתוך כך, יש להבחין בין הַדֶּלֶת הפיזית שאותה סגרו המלאכים, לבין הפתח עצמו. הבלבול של אנשי סדום היה כה עמוק, עד שאפילו אם הדלת הייתה נשארת פתוחה, הם לא היו מסוגלים להיכנס. יתרה מכך, ייתכן כי לאחר שהוכו בסנוורים, ההמון כלל לא ניסה לפרוץ פנימה, אלא נתקף חרדה וניסה להימלט על נפשו דרך פתח החצר הגדול, אך בשל עיוורונם הם נלאו למצוא את הדרך החוצה [אלשיך].
אופן התרחשות האירוע המחיש את השחיתות המוחלטת של העיר. ההמון שניגש אל הפתח הוכה בסנוורים, החל מהנערים שעמדו ראשונים ועד לזקנים שניגשו אחריהם. שרשרת אירועים זו הוכיחה כי העם כולו, מקטן ועד גדול, השתתף במעשה הרשע [מלבי"ם]. באותו רגע ממש, נתמלאה סאתם של אנשי סדום ונחתם גזר דינם להיעקר מן העולם, שכן הוכח סופית כי כולם כאחד השחיתו את דרכם ואין בהם עושה טוב [ביאור יש"ר].