חורבנה של סדום וסביבותיה לא היה עונש נקודתי המופנה כלפי חוטאים בלבד, אלא מחיקה מוחלטת של המערכת האקולוגית כולה. הפורענות שפקדה את האזור הפכה אותו מחבל ארץ פורה ומשגשג לשממה נצחית וחסרת חיים.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה וַֽיַּהֲפֹךְ֙ מתארת הפיכה פיזית ממשית של הקרקע מלמעלה למטה. הערים כולן היו ממוקמות על תשתית סלע אחת, וכוח עליון הפך את הסלע על פניו, כך שהערים צללו אל תהום שנפערה באדמה [רש"י, גור אריה, שד"ל, הכתב והקבלה]. לעומת גישה זו, יש הסבורים כי ההפיכה לא הייתה תזוזה מרחבית, אלא שינוי מהותי בטבעה של הארץ, מאדמה פורייה היא נהפכה לטבע של גופרית, אש ומלח [ספורנו]. רעידת האדמה והפיכת הקרקע התרחשו רק לאחר שהמטיר ה׳ גופרית ואש מן השמיים, וזאת כדי למנוע מיושבי העיר להימלט על נפשם כפי שקורה ברעידות אדמה רגילות [העמק דבר].
המילה הָאֵ֔ל משמעותה "האלה" [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מתייחס לארבע ערים, סדום, עמורה, אדמה וצבויים, שנהפכו כולן באותו הרגע [רש"י, יריעות שלמה]. במקור, הגזירה חלה על חמש ערים, אך העיר החמישית, צוער, ניצלה ברגע האחרון בזכות תפילתו של לוט [רבנו בחיי, חזקוני, דברי דוד]. חטאתם של יושבי סדום נבעה מתגובת נגד קיצונית לדור המבול; מתוך רצון לשמור על רכושם, הם אסרו לחלוטין על הכנסת אורחים ומתן צדקה. סדום ועמורה, שחטאו גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו, נשרפו ונהפכו, בעוד שאדמה וצבויים שחטאו רק כלפי ה׳ הסתפקו בעונש ההפיכה בלבד [חומש קה"ת].
הפורענות הקיפה את כל רמות המציאות: הדומם מיוצג במילים אֶת־הֶעָרִ֣ים, הצומח והחי במילים וְאֵ֖ת כׇּל־הַכִּכָּ֑ר, ובני האדם במילים וְאֵת֙ כׇּל־יֹשְׁבֵ֣י הֶעָרִ֔ים. ה׳ החריב את כולם כעיר הנידחת, כדי שאיש לא יוכל ליהנות משום דבר שהיה שייך לאנשי המקום [אלשיך, מלבי"ם]. בעקבות שקיעת האדמה, מי הירדן זרמו אל תוך הבקעה הבוערת, וכך נוצר ים המלח המוכר לנו, ים רווי זפת, מלח וגופרית שאין בו קיום לשום יצור חי, והמים הם שכיבו את בערת האש הגדולה [מלבי"ם, ביאור יש"ר].
הפירוש הפשוט לסיום הפסוק הוא שכל העצים והצמחים נשרפו כליל [אבן עזרא], ואפילו האוויר נשרף עד כדי כך שעופות אינם יכולים לעוף מעל האזור [רד"ק, מחוקקי יהודה]. אולם, הדגשת וְצֶ֖מַח הָאֲדָמָֽה׃ מלמדת על קללה נצחית שדבקה בקרקע עצמה. בשונה מאדמת ארץ ישראל ששומרת על כוח הצמיחה שלה גם בחורבנה, אדמת סדום נהפכה בכוונה תחילה כדי שהגופרית תחדור לעומקה, כך שלעולם לא תוכל להצמיח דבר [חתם סופר]. הפרשנים מציינים כי גם אם ייקח אדם עפר מסדום וישתול אותו במקום אחר, העפר לא יצמיח דבר [חזקוני, הכתב והקבלה]. הצמח היחיד שגדל באזור זה הוא פרי מטעה הנראה מבחוץ כתפוח יפה, אך תוכו מלא רקב, אפר ועשן [הכתב והקבלה, ביאור יש"ר, מחוקקי יהודה].