קרה לכם פעם שהייתם צריכים ללכת מהר קדימה, אבל משהו גרם לכם לרצות להסתובב ולהסתכל אחורה? בזמן שלוט ומשפחתו ברחו מהעיר סדום שנהרסה, הם קיבלו אזהרה ברורה: לא להסתכל לאחור ולא לעצור. לוט מיהר ללכת קדימה כדי להינצל, ואשתו הלכה מאחוריו. אבל למרות האזהרה, וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו - אשתו של לוט לא התאפקה והסתובבה. אולי היא הייתה סקרנית לראות אם העיר באמת נהרסת, ואולי היא פשוט דאגה והרגישה עצב על בנותיה שנשארו בעיר.
ברגע שהיא הסתובבה, היא הייתה חייבת לעצור את ההליכה שלה. כשבורחים מסכנה צריך להסתכל רק קדימה ולהמשיך לרוץ, והעצירה הזו פגעה בה. התורה מספרת שבאותו רגע וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח - היא הפכה למעין מצבה או פסל עשוי ממלח, בדיוק בתנוחה שבה היא עמדה. ולמה היא הפכה דווקא למלח? המפרשים מסבירים שזה קרה כי היא חטאה בעזרת מלח. כשבאו אורחים לבית שלהם, היא סירבה לתת להם מלח כי היא לא אהבה להכניס אורחים הביתה. לכן היא הפכה לאותו חומר בדיוק, כדי שזה יהיה סימן וזיכרון לדורות הבאים.