קרה לכם פעם שהייתם כל כך מודאגים ממישהו שאתם אוהבים, עד שלא הצלחתם לישון וקמתם עוד לפני שהשמש זרחה? זה בדיוק מה שקרה לאברהם. אחרי לילה מתוח של דאגה לאנשי סדום וללוט האחיין שלו, הוא קם מוקדם מאוד. המילה וַיַּשְׁכֵּם מתארת את הקימה המוקדמת שלו. הוא לא קם מוקדם סתם מתוך הרגל, אלא בגלל שהיה לו עצוב וקשה בלב והוא לא יכל להירדם.
אברהם הלך ישר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם, כלומר לאותה נקודה בדיוק שבה הוא התפלל אל ה' ביום שלפני כן. למה דווקא לשם? כי זה היה המקום שבו הוא הרגיש קרוב אל ה', והוא רצה להמשיך לבקש רחמים על לוט. הוא עמד אֶת פְּנֵי ה', שזה אומר שהוא פנה אל ה' וביקש ממנו שיהיה רחמן ויציל את לוט. אברהם פעל בענווה גדולה, והוא אפילו לא ידע שבאותו רגע ממש, בזכות התפילה שלו, ההצלה כבר יצאה לדרך ומלאך נשלח לחלץ את לוט בשלום.
מהבוקר המיוחד הזה של אברהם אנחנו לומדים שני דברים חשובים על תפילה. קודם כל, בגלל שאברהם קם בבוקר להתפלל, הוא לימד אותנו כמה חשוב להתפלל תפילת שחרית ולהודות לה' מיד כשהיום מתחיל. בנוסף, בגלל שהוא חזר בדיוק לאותו מקום, אנחנו לומדים שכדאי לקבוע מקום מיוחד וקבוע לתפילה. מקום שבו אנחנו מתפללים הופך למקום קדוש שמוכן וראוי לקבל את התפילות שלנו.