קרה לכם פעם שרציתם לעשות מעשה טוב, אבל ידעתם שאם תעשו אותו אולי תסתבכו בצרות? זה בדיוק המצב של לוט כשהוא גר בעיר סדום. סדום הייתה עיר שבה אנשים לא אהבו אורחים, ומי שהזמין אליו אנשים זרים הסתכן מאוד. אבל לוט גדל אצל דודו אברהם, והוא למד ממנו כמה חשוב לארח. כשהוא רואה עוברי אורח מגיעים לעיר בלילה, הוא מחליט להזמין אותם אליו הביתה, אבל הוא חייב להיות חכם וזהיר כדי להגן עליהם ועליו.
לוט פונה אליהם בנימוס רב וקורא להם הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי, כלומר הוא מתייחס אליהם בכבוד ומבקש מהם להתארח אצלו. הוא אומר להם סוּרוּ נָא, שזה אומר לסטות מהדרך הראשית וללכת בסמטאות צדדיות ונסתרות כדי שאנשי העיר לא יראו אותם נכנסים אליו הביתה. אחר כך הוא אומר להם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם. שימו לב למשהו מעניין. אצל אברהם קודם רוחצים רגליים ואז נכנסים לנוח, אבל לוט הופך את הסדר. למה? כי לוט חושש שאנשי סדום הרעים יפרצו אליו הביתה. אם האורחים יישארו עם אבק הדרכים על הרגליים, לוט יוכל להגיד לאנשי העיר שהם רק עכשיו הגיעו, וכך הוא יוכיח שהוא לא הסתיר אותם אצלו בסוד.
לוט גם מבקש מהם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם. הוא מתכנן שהם יקומו מוקדם מאוד בבוקר ויעזבו לפני שיעלה האור, כדי שאנשי העיר לא יספיקו להתאסף ולעשות להם רע. אבל האורחים עונים לו וַיֹּאמְרוּ לֹּא. הם מסרבים לבקשה שלו ואומרים כִּי בָרְחוֹב נָלִין, כלומר שהם יעדיפו לישון ברחוב בחוץ. מכיוון שלוט היה אדם פשוט יותר ולא אדם גדול ומפורסם כמו אברהם, הם הרשו לעצמם לסרב לו בהתחלה.