בראשית, פרק י״ט, פסוק ב׳

לוט פונה אל האורחים בלשון חול ובקשה, הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי, ומזהיר אותם כי עתה הזמן להיזהר מרשעי העיר. מתוך סכנת חיים הוא מנחה אותם סוּרוּ נָא ללכת בדרכים עקלקלות ונסתרות אל ביתו, ומשנה את סדר האירוח כשהוא מציע וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, כדי שאבק הדרכים יישאר על רגליהם ויוכיח לאנשי סדום שזה עתה הגיעו. הוא מאיץ בהם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם עם שחר בטרם יתקבצו התושבים להרע להם, אך המלאכים מסרבים בנחרצות ואומרים וַיֹּאמְרוּ לֹּא, שכן לוט נחשב לאדם פשוט שמותר לסרב לו. הם מכריזים כִּי בָרְחוֹב נָלִין, כלומר שאלא ברחוב ילונו, מתוך רצון לבחון אם אדם אחר יאסוף אותם, להימנע מהפרת חוקי המקום, או כדי להפגין חוסר פחד מול אנשי העיר.