בראשית, פרק י״ט, פסוק ג׳

לוט התחנן והחזיק באורחיו בחוזקה, ווַיִּפְצַר־בָּ֣ם מְאֹ֔ד, משום שכללי הנימוס דרשו סירוב ראשוני למארח פשוט, ומתוך דאגה אמיתית לשלומם ברחובות סדום. לאחר שהסכימו להתארח, הם צעדו במסלול עוקף ונסתר כדי שאנשי העיר לא יבחינו בהם, וכך וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בֵּית֑וֹ. לוט פעל לבדו כדי לגונן על בני משפחתו מסכנה או מתוך בדידותו הרוחנית, ווַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה שכלל סעודת ערב מהירה. במהלך הסעודה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה, בין אם משום שמיהר להגיש את המזון בטרם יחמיץ, ובין אם משום שהיה זה חג הפסח והוא רצה לכבדם. באופן נסי המזון הגשמי התפרק ליסודות רוחניים, או שללוט נדמה היה בחיזיון כי האורחים שותים ווַיֹּאכֵֽלוּ, וכך הושלמה משימת האירוח.