בראשית, פרק י״ט, פסוק כ״ב

המלאך מזרז את לוט בקריאה מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כדי שיספיק להינצל לפני זריחת השמש ותחילת הפורענות, שכן התמהמהות תדרוש נס גלוי להצלתו בתוך ההפיכה עצמה. ההכרזה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר נועדה לחנך את המלאכים, שקודם לכן התגאו בכוחם להשחית, וכעת נאלצים להודות שאין להם יכולת עצמאית אלא הם כפופים לחלוטין לפקודת ה'. בנוסף, השימוש בלשון יחיד מלמד כי המלאך שהופקד על החורבן אינו יכול לפעול עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה, שכן עליו להמתין שהמלאך השני יסיים את תפקידו ויביא את לוט לחוף מבטחים. בעקבות תיאורו הקודם של לוט את המקום כעיר קטנה ("מִצְעָר") שעוונותיה מועטים, הוחלף שמה המקורי של העיר מבלע, ועַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר.