בראשית, פרק י״ט, פסוק ט׳

אנשי סדום מגיבים ללוט באלימות ובכפיות טובה, והכפילות במילה וַיֹּאמְרוּ מעידה על שתי תגובות שונות מצדם. תחילה הם נוזפים בו ודורשים גֶּשׁ־הָלְאָה, קריאה שמשמעותה להתרחק ולפנות את הדרך, או לחלופין לזוז הצידה ואף להתקרב אליהם כדי שיוכלו לפגוע בו. לאחר מכן הם מטיחים בו הָאֶחָד בָּא־לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט, בטענה שבהיותו זר שהתחייב לחוקיהם, אין לו זכות לבטל את איסור הכנסת האורחים, ומאיימים מתוך רצון עז להרע כי עונשו יהיה חמור משל אורחיו ועל כן עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם. ההמון עובר למעשים, ובעוד יש הסבורים שרק הפצירו בו מילולית, הרוב מסבירים כי וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד מתאר אלימות פיזית ממשית כלפיו, חרף מעמדו המכובד. לבסוף, משלא הצליחו להדוף אותו, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת שהייתה סגורה ונעולה מאחוריו.