בראשית, פרק י״ט, פסוק ח׳

כדי להגן על אורחיו, לוט מציע להמון את בנותיו אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ, ניסוח פעיל הרומז לעתיד שבו הבנות עצמן ייזמו את חטא גילוי העריות. הוא מתיר לתוקפים וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, הצעה המעידה על השחתה מוסרית שדבקה בו, או לחלופין משמשת כתכסיס שנועד לעורר מהומה בקרב חתניו המיועדים שבקהל. לוט מתחנן שרַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר רע, שכן ייתכן שזיהה את מעלתם ואצילותם של האורחים. הוא מנמק את מסירותו הקיצונית כלפיהם בכך שכִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי, כלומר מרגע שהזמין אותם למקום של מחסה והגנה, כבודו האישי מחייב אותו להצילם.