בראשית, פרק י״ט, פסוק י״ג

השליחים חושפים כי גזר הדין נחתם ואינו ניתן לשינוי, ומכריזים כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, הכולל את כל ערי הכיכר. העונש בא בעקבות חטאים שבין אדם לחברו, משום כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם של העשוקים והאביונים שנפגעו מאנשי סדום. אף שרק מלאך אחד מחריב בפועל, הם מדברים בלשון רבים משום שהמלאך המציל את לוט שותף למעשה בכך שהוא מסיר את המניעה לביצוע הדין, או משום שהאחד משמש עד והשני מחריב. המלאכים חטאו בגאווה כשייחסו את הפעולה לעצמם, אך מיהרו לתקן והודו כי שליחות ההרס הקשה ניתנה להם מאת ה', באומרם וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהֹוָה לְשַׁחֲתָהּ, בכינוי שייכות לנקבה המתייחס לעיר או לארץ. אובדן העיר נועד למנוע מהרוע להתפשט באנושות מתוך רחמים כלפי העולם, ולשמש אזהרה לעם ישראל כיצד הארץ מקיאה מתוכה תועבות.