בראשית, פרק י״ט, פסוק ל״ח

וְהַצְּעִירָה נהגה בצניעות ובלשון נקייה יותר מאחותה, ולכן כאשר שיבשה ההשגחה את תוכניתן ללדת בן ובת וגַם־הִוא יָלְדָה בֵּן, היא בחרה לרמוז על זהות האב במקום לחשוף אותה בפירוש. היא וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן־עַמִּי כדי להתפאר שהרתה לאדם ממשפחתה ומעמה ולא לזר מאנשי המקום, ובזכות שפתה המעודנת זכו צאצאיה להוראה מאת ה' שאסרה על ישראל להתגרות בהם. בן זה הוּא אֲבִי בְנֵי־עַמּוֹן, אומה שהתפתחה כישות עצמאית הנקראת תמיד בלשון רבים. אומה זו שמרה על זהותה ועל האופי המושחת שירשה מאבותיה באופן רציף עַד־הַיּוֹם, טבע אכזרי שהוביל בסופו של דבר לאיסור עולמי על זכריה לבוא בקהל ישראל.