תארו לעצמכם שאתם שומרים סוד גדול, ופתאום מגיע הרגע שבו אתם חייבים לגלות אותו. זה בדיוק מה שקורה עכשיו. השליחים שהגיעו ללוט חושפים בפניו את האמת על מי שהם באמת, ומודיעים לו שסדום עומדת להיהרס. הם אומרים ללוט מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, כלומר אנחנו הורסים את העיר ממש עכשיו. הם משתמשים בלשון הווה כדי להראות שההחלטה כבר התקבלה ואי אפשר לשנות אותה.
אבל למה העיר נענשת בצורה כזו? המלאכים מסבירים שזה בגלל כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם. הצעקה הזו היא לא של האנשים הרעים בסדום, אלא קול הבכי והכאב של האנשים העניים והחלשים שהציקו להם והתנהגו אליהם ברוע. ה' רוצה לעצור את ההתנהגות הרעה הזו כדי שהיא לא תמשיך לפגוע באחרים, ולכן עצירת הרוע היא בעצם מעשה של רחמים ואהבה כלפי שאר בני האדם בעולם.
אולי שמתם לב למשהו מעניין. המלאכים אומרים וַיְשַׁלְּחֵנוּ, כלומר ה' שלח את שנינו. אבל הרי מלאך אחד נשלח להרוס את העיר, והמלאך השני נשלח רק כדי להציל את לוט. אז למה הם מדברים בלשון רבים? התשובה היא שהם עובדים יחד כצוות. המלאך שאמור להרוס את העיר לא יכול להתחיל בעבודה שלו עד שהמלאך השני יסיים להציל את לוט ויוציא אותו משם בבטחה. לכן שניהם שותפים מלאים למשימה.
בכל זאת, המלאכים עשו טעות קטנה כשאמרו מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ. הם דיברו כאילו הם אלה שעושים את המעשה בעצמם, ושכחו לתת את כל הכבוד לה' שהוא זה שבאמת קובע. בגלל הגאווה הזו הם נענשו אחר כך, וזה מלמד אותנו שגם מלאכים חזקים צריכים תמיד לזכור שכל הכוח מגיע רק מהבורא. ולסיום, אם תהיתם למה כתובה המילה לְשַׁחֲתָהּ בלשון נקבה, זה פשוט מאוד, המילה מתייחסת לעיר סדום, והמילה "עיר" בשפה העברית היא בנקבה.