בראשית, פרק י״ט, פסוק ט״ז

פרשת וירא

Genesis 19:16Sefaria

וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ ׀ וַיַּחֲזִ֨יקוּ הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר׃

קרה לכם פעם שהייתם צריכים לצאת ממקום מסוים ממש מהר, אבל פתאום מרוב לחץ לא הצלחתם לזוז ופשוט קפאתם במקום? זה בדיוק מה שקרה ללוט. המלאכים מזרזים אותו לברוח כדי להינצל, אבל אז וַיִּתְמַהְמָהּ. המילה הזו לא אומרת שהוא סתם איחר. היא מזכירה את המילה "מה", ומסבירה שלוט היה כל כך מבולבל ואבוד, שהוא שאל את עצמו "מה אעשה?". היה לו קשה מאוד לעזוב את כל הכסף והרכוש שלו מאחור, ולכן הוא פשוט לא הצליח לזוז.


כשהמלאכים ראו שלוט משותק מפחד ומתעכב, הם הבינו שאין ברירה. וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים, כלומר המלאכים ממש תפסו ומשכו אותו בחוזקה כדי להציל אותו. למרות שרק מלאך אחד נשלח להציל את לוט והמלאך השני נשלח למשימה אחרת, המלאך השני עזר לו. הסיבה לכך היא שהמלאך השני לא היה יכול להתחיל לפעול בעיר כל עוד לוט נמצא בתוכה. לכן, שני המלאכים השתמשו בארבע הידיים שלהם כדי לאחוז בידיים של לוט, של אשתו ושל שתי בנותיו.


כל ההצלה המהירה הזו קרתה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו. לוט בעצם לא היה אמור להינצל בזכות עצמו, הרי הוא זה שבחר לגור שם מההתחלה בגלל הכסף, ואפילו ברגע הבריחה הוא התעכב. אבל ה' ריחם עליו ועשה איתו חסד גדול בזכות הדוד שלו, אברהם אבינו. המלאכים לא עזבו אותם לרגע, וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, הם משכו אותם במהירות עד שהעמידו אותם בבטחה מחוץ לסכנה.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ט״ו
פסוק י״ז

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.