תארו לעצמכם שאתם חייבים לעזוב את המקום שבו אתם נמצאים ברגע אחד, ממש בשיא המהירות, בלי זמן לארוז שום דבר. זה בדיוק מה שקרה ללוט. המלאכים חיכו בסבלנות במשך כל הלילה רק בזכות האהבה של ה' לאברהם, אבל עכשיו הזמן נגמר. המילים וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה מתארות שהבוקר התחיל, וכבר אי אפשר היה להמתין יותר. לוט התעכב כי הוא ניסה להציל את הרכוש והכסף שלו, ולכן המלאכים וַיָּאִיצוּ בו, כלומר דחקו וזירזו אותו לצאת מיד.
מעניין לשים לב שפתאום הכתוב קורא להם הַמַּלְאָכִים, ולא "אנשים" כפי שנקראו בתחילת הסיפור. הסיבה לכך היא שברגע זה הם התחילו לבצע בפועל את השליחות המיוחדת שלהם להציל את לוט ולהעניש את העיר. המלאכים אומרים ללוט לקחת רק את שתי בנותיו הַנִּמְצָאֹת, כלומר הבנות שנמצאות איתו כרגע פיזית בתוך הבית, ולא לבזבז זמן בחיפוש אחרי בני משפחה אחרים שלא האמינו לו.
לבסוף הם מזהירים אותו פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר. המילה תספה פירושה סוף ואובדן מוחלט, והמילה בעוון מתארת את העונש. המסר ללוט היה ברור מאוד: ההצלה שלך היא נס, ואם תמשיך להתעכב ולבזבז זמן, תאבד את ההזדמנות להינצל ותיענש יחד עם שאר אנשי העיר.