קרה לכם פעם שניסיתם להזהיר מישהו מפני סכנה, אבל הוא חשב שאתם סתם צוחקים ולא הקשיב לכם? באמצע הלילה, אחרי שהאנשים הרעים של סדום עזבו את המקום, לוט יוצא למסע הצלה דחוף. הוא מבין שהעיר עומדת להיהרס, והוא חייב להציל את המשפחה שלו.
לוט ממהר אל חֲתָנָיו, הגברים שכבר היו נשואים לבנותיו. באותם ימים, הנשים בדרך כלל הלכו אחרי ההחלטות של הבעלים שלהן. לוט ידע שאם החתנים לא יסכימו לברוח, גם הבנות שלו יישארו בעיר ויפגעו, ולכן הוא מתחנן אליהם מתוך דאגה עמוקה ואהבה. בנוסף, הוא פונה גם אל לֹקְחֵי בְנֹתָיו, שהם הבחורים שהיו מאורסים לבנותיו האחרות ועמדו להתחתן איתן בקרוב.
מתוך פחד גדול וחרדה, לוט זועק אליהם: קוּמוּ צְּאוּ. הוא מזהיר אותם ואומר: כִּי מַשְׁחִית ה' אֶת הָעִיר. לוט משתמש בשם ה', שמייצג בדרך כלל רחמים. החתנים שמעו את זה ופשוט צחקו. הם לא הבינו איך יכול להיות שאל רחמן יהרוס עיר כל כך עשירה ושמחה, כי הם לא קלטו שמעשים רעים מאוד גורמים לכך שמידת הרחמים הופכת לעונש קשה.
במקום לקום ולברוח, הם זלזלו בו לגמרי, וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. מכיוון שהם לא האמינו בה', הם התייחסו ללוט כאילו הוא סתם בדחן שמדבר שטויות. הם סירבו להקשיב לאזהרה החשובה שלו, ונשארו מאחור.