יצא לכם פעם לקום בבוקר, לראות שמיים בהירים ושמש זורחת, ולהיות בטוחים שזה הולך להיות יום רגיל ושקט? זה בדיוק מה שהיה באותו בוקר. מזג האוויר היה פשוט מצוין. המילים הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ מספרות לנו שהשמש זרחה במלואה, ואור השמש האיר את העולם. בדיוק באותו רגע, וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה, כלומר, לוט סיים את ההליכה המהירה שלו והגיע בשלום אל העיר צוער.
התזמון המדויק הזה לא היה מקרי. ה׳ חיכה לשני הדברים האלה כדי שהמלאך יוכל לפעול. קודם כל, לוט היה חייב להגיע למקום מבטחים. הוא הלך במהירות עצומה מאז שהתחיל האור הראשון של הבוקר כדי להספיק להינצל, ורק כשהוא היה מוגן לגמרי, אפשר היה להמשיך. בנוסף, השמש הזורחת והשמיים הנקיים מעננים נועדו להראות שמה שעומד לקרות לסדום הוא נס גלוי. העונש לא קרה בגלל סערת טבע רגילה או מזג אוויר סוער, אלא הגיע ישירות מהשמיים באמצע יום בהיר ושטוף שמש, כדי שיהיה ברור לכולם שזהו מעשה ידיו של ה׳.