יצא לכם פעם לעשות משהו שאולי נראה קצת מוזר, אבל בלב פנימה הכוונה שלכם הייתה הכי טובה וטהורה שיש? זה בדיוק מה שקרה לבנות לוט. הפסוק מספר לנו ששתיהן הרו מיד. המילה וַתַּהֲרֶיןָ מלמדת אותנו שזה קרה מהר מאוד, וזה היה ממש נס מאת ה'. למה ה' עשה להן נס כזה? כי הכוונה שלהן הייתה לשם שמים. הן באמת ובתמים חשבו שכל העולם נחרב ושהן חייבות להביא חיים חדשים לעולם כדי להציל את האנושות. ברגע שהן הבינו שהן הצליחו במשימה, הן מיד הפסיקו, כי המטרה שלהן הייתה רק לעשות טוב ולהשאיר חיים בעולם.
כשאנחנו קוראים את המילה מֵאֲבִיהֶֽן, זה אולי נשמע קצת כמו מילת גנאי. המילה הזו רומזת שלוט עצמו פעל קצת מתוך תאווה נסתרת, אבל הבנות פעלו מתוך כוונה טובה. בזכות הכוונה הטהורה הזו, הן זכו לפרס עצום: מהמשפחות שלהן יצאו בעתיד נשים צדקניות שהצטרפו לעם ישראל, ואפילו היו חלק מהשושלת המפוארת של דוד המלך.
למרות שלשתי האחיות הייתה מטרה משותפת וטובה, היה ביניהן הבדל אחד חשוב שקשור לצניעות. האחות הבכורה קראה לבן שלה "מואב", שם שמכריז בגלוי ובעזות פנים שהוא מאבא שלה. בגלל חוסר הצניעות הזה, ה' התיר לעם ישראל מאוחר יותר לצער את העם שיצא ממנה. לעומת זאת, האחות הצעירה הייתה הרבה יותר עדינה וצנועה. היא קראה לבן שלה "בן עמי", שם שמסתיר את הסיפור. בזכות הצניעות שלה, ה' ציווה על עם ישראל לא להתגרות בכלל בעם שיצא ממנה, בני עמון.