קרה לכם פעם שהיה לכם סוד ממש חשוב, והתלבטתם אם לגלות אותו לחבר הכי טוב שלכם? זה בערך מה שקורה כאן. אברהם מלווה את האורחים שלו בדרך החוצה מתוך אהבה ורצון לעשות חסד. באותו זמן, ה' עומד לעשות משהו משמעותי בעיר סדום, עיר של אנשים שבחרו להתנהג בצורה רעה מאוד ולא לעזור לאחרים.
פתאום, ה' כביכול עוצר וחושב בתוך לבו. המילים וַה' אָמָר לא מתארות דיבור בקול רם לאנשים אחרים, אלא מחשבה פנימית. ה' שואל את עצמו בפליאה: הַמְכַסֶּה? כלומר, האם זה בכלל הגיוני שאני אכסה ואסתיר מאברהם את הסוד שלי?
ה' מחליט שהוא לא יכול להעלים מאברהם את אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, את מה שהוא עומד לעשות לסדום, ויש לכך כמה סיבות. קודם כל, אברהם הוא אוהבו של ה', וה' נוהג לגלות את סודותיו לנביאים הקרובים אליו. שנית, ה' כבר הבטיח לאברהם את כל הארץ, וסדום נמצאת בתוך השטח הזה, אז מן הראוי לעדכן אותו לפני שפועלים שם. אבל מעבר להכל, יש כאן שיעור חשוב. אברהם נבחר להיות האבא של העם שלנו, עם שצריך ללכת בדרך של צדק, משפט וחסד. ה' רצה שאברהם יבין לעומק כיצד הוא שופט את העולם, כדי שאברהם יוכל לחנך את כל הדורות הבאים לעשות תמיד טוב ולבחור בחסד. למרות שה' מעריך את אברהם כל כך ומשתף אותו בסודות הכי גדולים, אברהם נשאר צנוע ועניו ולא מתגאה בכך בכלל.