תארו לעצמכם שאתם מנסים לבקש טובה גדולה, אבל אתם מתקדמים לאט לאט ובזהירות כדי לראות אם יסכימו לכם. כך בדיוק עושה אברהם כשהוא מנסה להציל את אנשי סדום. אחרי שביקש להציל אותם בזכות חמישים אנשים צדיקים וטובים, הוא עובר לשלב הבא. הוא משתמש במילה אוּלַי, שכאן הפירוש שלה הוא בעצם "מה יקרה אם".
אברהם שואל: מה יקרה אם יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה? כלומר, מה יקרה אם יהיו רק ארבעים וחמישה אנשים טובים ולא חמישים? הוא ממשיך ושואל הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה, שזה אומר: האם תעניש את כל האזור רק בגלל שחסרים חמישה אנשים?
למה אברהם בחר דווקא במספר ארבעים וחמישה? אברהם ניסה להציל חמש ערים שונות. הוא ידע שכדי להציל עיר, צריך קבוצה של עשרה אנשים טובים. אם יש רק ארבעים וחמישה במקום חמישים, זה אומר שיש רק תשעה אנשים טובים בכל עיר. הבקשה המיוחדת של אברהם הייתה שה', שהוא הצדיק של כל העולם, יצטרף בעצמו לאותם תשעה אנשים בכל עיר, וכך ישלים אותם לעשרה.
ה' מסכים לבקשה של אברהם ומבטיח לֹא אַשְׁחִית. ההבטחה הזו אומרת שה' לא יהרוס אותם לגמרי, למרות שאולי הוא עדיין יצטרך לתת להם עונש חינוכי כדי לעזור להם לתקן את ההתנהגות שלהם וללמוד להיות טובים יותר. אבל ה' מוסיף תנאי ואומר אִם אֶמְצָא שָׁם. ה' לא מגלה לאברהם מיד אם באמת יש שם ארבעים וחמישה אנשים טובים או לא. הוא נותן לאברהם להמשיך לבקש ולנסות, ומשאיר אותו במתח לגבי המצב האמיתי של הערים.