בראשית, פרק י״ח, פסוק ט״ו

שרה וַתְּכַחֵשׁ ואמרה דבר שאינו אמת כשטענה לֹא צָחַקְתִּי, ייתכן מפני שחשבה שהאורחים הם בני אדם רגילים, או משום שהתכוונה שצחקה רק במחשבתה ולא בקול. הכתוב מסביר שהיא נהגה כך כִּי יָרֵאָה, מתוך פחד עמוק מה' כשאדם נאמן נתפס בשגגתו, או לחלופין מתוך חשש מתגובתו של אברהם. על כך נענתה בתגובה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ, כלומר לא כדברייך, אלא באמת צחקת. תשובה זו, שנאמרה מפי אברהם או ישירות מפי ה', הבהירה לה שגם מחשבה פנימית גלויה וידועה, ובעקבותיה קיבלה שרה את התוכחה ושתקה.