בראשית, פרק י״ח, פסוק ח׳

אברהם מגיש לאורחיו את המנות המיוחדות שבסעודה, ללא אזכור הלחם שהוא מרכיב בסיסי ומובן מאליו, או משום שהבצק נטמא והוא נמנע מלהגישו. הוא מגיש חֶמְאָה, שהיא שומן החלב שקולטים מעל פניו, וְחָלָב יחד עם בשר, ומגיש אותם זה אחר זה או מניח את הכול יחד כדי שיבחרו בעצמם. הכתוב מתאר את הגשת וּבֶן־הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה בלשון יחיד, שכן אברהם תיקן והכין את הבשר והגיש כל פר מיד עם סיום בישולו כשהוא חם וטרי. בזמן הסעודה, וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, משמש כמלצר הדואג למחסורם בעוד האילנות מספקים להם צל. התיאור וַיֹּאכֵלוּ מלמד כי המלאכים אכלו ממש או רק נראו כאוכלים, כדי לכבד את המארח ולנהוג כמנהג בני אדם.