בראשית, פרק י״ח, פסוק ה׳

אברהם מציע לאורחיו סעודה קלה ומהירה באומרו וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם, כלומר חתיכת לחם שיגיש להם בעצמו מתוך ענווה ורצון שלא לעכבם, אף שכוונתו האמיתית היא להכין סעודה גדולה כדרכם של צדיקים. הוא מבקש מהם לחזק את גופם באומרו וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, תוך שימוש במילה המרמזת ללב אחד, בין אם כביטוי כבוד ובין כרמז להיותם מלאכים נטולי יצר הרע. כדי להפיג את החשש מעיכוב, הוא מבטיח כי מיד לאחר המנוחה אַחַר תַּעֲבֹרוּ ותמשיכו במסעכם, ומסביר כי כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם, כלומר הואיל והזדמנתם לביתו כעוברי דרך, מוטל עליו לארח אתכם. האורחים מסכימים מיד ומשיבים וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, כתשובה מנומסת המבקשת שלא יטרח מעבר להבטחתו, אך גם כרמז לכך שעליו להכין את המזון בעצמו מטעמי טהרה, או לכך שכמלאכים אין בהם אכילה ממשית אלא רק עשייה מצדו.