בראשית, פרק כ״ט, פסוק ט״ז

העובדה כי וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת מסבירה את בקשתו של יעקב לשאת רק את הבת הצעירה, מתוך חשש שלבן יכפה עליו לשאת את שתיהן. קיומן של הבנות יצר הקבלה לשני בניה של רבקה, שלפיה שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה והיא מיועדת לעשו, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל והיא מיועדת ליעקב. תפיסה זו גרמה ללאה לבכות מרה, אך תפילותיה לה' גברו לבסוף על יופיה של רחל ועל מאמציו של יעקב. הדגשת מעמדן מסבירה גם מדוע יעקב הציע מראש לעבוד שבע שנים, מתוך הבנה שלבן לא ישיא בקלות את הצעירה לפני הבכירה. בנוסף, פערי הגילים המוכרים והניכרים ביניהן מעצימים את חומרת המרמה העתידית של לבן, שנאלץ לבצע את ההחלפה הממשית במחשכים מכיוון שלא יכול היה פשוט לטעון שלאה היא הקטנה.