בראשית, פרק כ״ט, פסוק ב׳

יעקב רואה בהדרגה את סביבתו: תחילה הוא מבחין מרחוק כי וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וכאשר הוא מתקרב הוא מגלה כי וְהִנֵּה־שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־צֹאן הממתינים ונחים בסמוך אליה. הצאן רֹבְצִים עָלֶיהָ בהמתנה למנהגם הקבוע של הרועים במקום, אשר יַשְׁקּוּ הָעֲדָרִים במים. על פתח הבאר מונחת וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה וחריגה בממדיה, שנועדה להגן על המים ולמנוע שאיבה חשאית בשל חוסר אמון בין הרועים, כך שנדרשת התקבצות כולם יחד כדי לגלגלה. הדגשת משקלה העצום של האבן מכינה את הרקע לגילוי כוחו הפיזי של יעקב, ומלמדת כי הבוטח בה' מקבל כוחות מיוחדים.