בראשית, פרק כ״ט, פסוק כ״ז

לבן דורש מיעקב מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת, כלומר להשלים תחילה את שבוע ימי המשתה של לאה כדי לתת פומבי לנישואיה, לשמח אותה, ולשמור על הכלל שאין מערבבים שתי שמחות יחד. מיד לאחר שבוע זה נאמר ליעקב וְנִתְּנָה לְךָ גַּם־אֶת־זֹאת, הבטחה שמשמעה שרחל תימסר לו ללא המתנה נוספת, בין אם כהתחייבות משותפת של לבן ואנשי העיר שנועדה להרגיע את יעקב, ובין אם כפעולה פשוטה של מסירת הבת. התשלום עבור רחל ייעשה בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת, כך שיעקב יעבוד לאחר הנישואין ולא לפניהם. לבן מבהיר שכל בת שווה שבע שנות עבודה נפרדות ואין לצאת ידי חובה בשנים שכבר חלפו, ויש אף המסבירים שהשנים שכבר עבד נחשבו כתשלום המקורי על רחל, ואילו השנים החדשות הן תשלום מאוחר על לאה.