בראשית, פרק כ״ט, פסוק כ״א

לאחר תום שבע שנות העבודה פונה יעקב ללבן בדרישה ברורה לקיים את ההסכם שביניהם, כִּי מָלְאוּ יָמָי, בין אם הכוונה לסיום תקופת העסקתו, לתום הזמן שקצבה לו אמו לשהות בחרן, או לגילו המבוגר המחייב אותו להזדרז ולהעמיד צאצאים. הוא תובע הָבָה אֶת אִשְׁתִּי, שכן רחל יועדה לו והייתה מוכרת ככזו, וכעת משלבן מעכב את הנישואין הוא דורש להכניסה לחופה, תוך שהוא מוודא שיקבל אותה בלבד כדי למנוע פגם רוחני בזרעו כתוצאה מרמאות. בקשתו וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ עשויה להישמע חריגה, אך היא אינה נובעת מתאווה אלא מכוונה טהורה לקיים מצווה ולהוליד ילדים, או לחלופין מבטאת רצון להפסיק לחיות כאורח ולייסד עמה בית משותף. מעבר לכך, הצהרה מפורשת זו נדרשה מבחינה הלכתית, משום שיעקב לא יכול היה לקדש את רחל באמצעות חוב שכר עבודתו, והיה עליו להשלים את קניין הנישואין בדרך של ביאה.