עם לידת בכורו של יעקב, נחשפת מסכת רגשותיה העמוקים של לאה, כמיהתה לאהבת בעלה וצדקתה הפנימית. תיאור הלידה הפותח במילים וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן מסמיך את ההיריון ללידה, ומכאן לומדים הפרשנים כי לאה יָלדה את ראובן לאחר היריון קצר של שבעה חודשים בלבד [רבנו בחיי, צאינה וראינה]. יתרה מכך, הולדת הבן הזכר מיוחסת לכוונתה הטהורה של לאה, שייחדה את מחשבותיה ליעקב, אף על פי שהוא סבר באותה עת כי רחל היא שעמו [שפתי כהן].
כאשר לאה מנמקת את השם, היא אומרת כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי. מהו אותו עוני? הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמדובר בצערה על כך שיעקב חשד בה כי שיתפה פעולה עם אביה במזימת הרמאות בליל הכלולות. ה' העניק לה בן כדי להעיד על תומתה ולנקותה מחשד זה [ספורנו, ביאור יש"ר]. מנגד, פרשנים אחרים מדייקים שלאה, בצדקותה, כלל לא העלתה על דעתה שיעקב שונא אותה, אלא רק הרגישה חוסר באהבה לעומת רחל. רק לאחר לידת בנה השני (שמעון) הבינה למפרע את עומק השנאה שחשה, ולכן כאן היא מסתפקת בביטוי של "ראייה" בלבד מצד ה' [מלבי"ם, אור החיים].
תקוותה של לאה מתבטאת במילה יֶאֱהָבַנִי. המפרשים מציינים כי הניקוד של המילה (בפתח תחת האות בי"ת במקום בצירה) מצביע על משמעות עמוקה: אין זו רק תקווה לעתיד, אלא פועל המורכב מעבר ועתיד יחד. לאה קיוותה שמעתה יעקב ימצא אותה ראויה לאהבה למפרע, כאילו מעולם לא הייתה שנואה עליו, ויאהב אותה ממש כשם שהוא אוהב את אחותה [רד"ק, הכתב והקבלה, מחוקקי יהודה].
הפרשנים עומדים על תופעה ייחודית במבנה הפסוק: בניגוד לשאר השבטים, אצל ראובן נכתב קודם וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן ורק לאחר מכן מובאת הסיבה כִּי אָמְרָה. שינוי זה מלמד שמעבר לטעם הגלוי של קריאת השם, חבוי בו טעם נוסף ועמוק [בעל הטורים, העמק דבר, משכיל לדוד, אם למקרא].
הטעם הנסתר, שאותו ראתה לאה ברוח הקודש, הוא "ראו מה בין בני לבן חמי". לאה השוותה את ראובן לעשיו (בן חמיה): עשיו מכר את בכורתו מרצונו ובכל זאת שנא את יעקב וביקש להורגו, ואילו ראובן, אף שיוסף לקח את בכורתו בעל כורחו, לא קנא בו ואף ניסה להצילו מן הבור [רש"י, תורה תמימה, אלשיך]. בנוסף, השם "ראו-בן" נועד להכריז בשמחה: "ראו, נולד בן טהור!". בניגוד לאברהם ויצחק שיצאה מהם פסולת (ישמעאל ועשיו), בכורו של יעקב הוא זרע קודש [נחלת יעקב].
מדוע לאה לא אמרה זאת במפורש אלא הסתירה זאת תחת הנימוק הפשוט של "ראה ה' בעניי"? יש המסבירים כי חששה מתגובתו של עשיו הרשע אם הדברים ייוודעו לו [נחל קדומים], ויש הסוברים כי לא רצתה לגלות ליעקב נבואה זו, שכן אם היה יודע שרחל עתידה ללדת את יוסף שייקח את הבכורה, היה עלול לאהוב את רחל אף יותר [פרדס יוסף].
על פי תורת הסוד, קריאת השמות של האמהות נעשתה ברוח הקודש ועל פי מידותיו של ה'. השורש ר.א.ה בשמו של ראובן רומז למידת הדין, שהיא מידה של אש והשתוקקות, וממנה נובעת בקשתה העזה של לאה לאהבת אישה [רבנו בחיי, רקנאטי].