בפוגשו את הרועים המקומיים על יד הבאר, יעקב פותח עמם בשיחה ודורש בשלום משפחתו. שאלתו התמימה לכאורה חושפת רבדים עמוקים על מעמדה של המשפחה, המוניטין שלה והדינמיקה המקומית. למעשה, השיחה כולה נועדה לשמש כהקדמה ידידותית ומרככת, שכן יעקב התכוון להוכיח את הרועים על עצלותם במלאכתם, ולא רצה לפתוח מיד בדברי תוכחה ישירים [אלשיך].
כאשר יעקב שואל הַיְדַעְתֶּם אֶת־לָבָן בֶּן־נָח֑וֹר, מתעוררת תמיהה ברורה, שכן נחור היה סבו של לבן, ואילו אביו היה בתואל (בני בנים נחשבים כבנים [רבנו בחיי, צאינה וראינה]). הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיעקב ייחס את לבן לסבו משום שנחור היה אדם נכבד, מפורסם ובעל מעלה, בעוד שבתואל היה אדם פחות, גרוע וחסר חשיבות. משום כך, לבן ובני המשפחה כולה התגאו והעדיפו להתייחס אחר נחור, אחי אברהם, ולא אחר בתואל. גישה משלימה מציינת שבתואל כבר מת באותה עת ולא היה מוכר באותו מקום [חזקוני]. מנגד, יש הסבורים כי נחור היה שר העיר והיא נקראה על שמו, ולכן היה אך טבעי והגיוני לשאול על צאצאו של השליט המוכר לכל [הטור הארוך, פענח רזא].
מעבר לעניין המעמדי, יש המפרשים שיעקב כלל לא שאל אם הם מכירים את לבן מבחינה טכנית, אלא חקר על טיבו ועל כשרות ייחוסו. בתואל היה ידוע כאדם רשע ומושחת במידותיו, ויעקב רצה לברר האם לבן מתנהג כסבו הישר נחור או כאביו הרמאי, וכן ביקש לוודא שייחוסו של לבן טהור ואין בו דופי ממעשיו הרעים של בתואל [כלי יקר]. מתוך השמטה מכוונת זו של שמו של בתואל הרשע, למדו פוסקי ההלכה כי אדם שאביו המיר את דתו או שהיה רשע, נקרא לעלות לתורה על שם אבי סבו, כדי שלא לביישו ברבים [תורה תמימה, פרדס יוסף].
תשובת הרועים יָדָעְנוּ, שמשמעותה הפשוטה היא שאנו מכירים אותו [ביאור יש"ר], טומנת בחובה משמעויות שונות בהתאם לכוונת השאלה. ייתכן שאישרו בכך שלבן אכן נוהג ביושר כסבו נחור ומתייחס אחריו [כלי יקר], אך מנגד, יש הסבורים כי התשובה נאמרה בנימה מזלזלת, שמשמעותה היא שהם מכירים אותו היטב והכל יודעים שהוא אדם רמאי [ברכת אשר]. מכל מקום, מכיוון שלבן היה דמות כה מוכרת, בין אם בשל עושרו ובין אם בשל אופיו הווכחני, יעקב המשיך מיד ושאל על מצבו כדי לברר כיצד הוא חי ומשתלב עם אנשי המקום [מלבי"ם].