זעקתו של יעקב על הרמאות שנעשתה לו נענית בתשובה מתחמקת, המעמתת בין הסכם מפורש לבין נורמות חברתיות בלתי כתובות. לבן מנסה להצדיק את מעשהו בכך שהוא עוטף את התרמית באצטלה של מסורת מקומית ואף מוסריות, תוך שהוא מטיח ביעקב עקיצה סמויה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שלבן מציג את המנהג המקומי כחוק בל יעבור. כאשר הוא אומר לֹא־יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, המשמעות הפשוטה היא שעל פי המנהג, הבת הגדולה חייבת להינשא לפני אחותה הצעירה [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, הביטוי מתאר מציאות תמידית והווה, כלומר דבר כזה אינו נהוג להיעשות, ולא רק איסור עתידי [אוהב גר].
מדוע לבן לא ציין זאת מראש בעת חתימת ההסכם? לבן טוען להגנתו כי הניח שיעקב מכיר את מנהג המקום. מאחר שבהסכם העבודה לא נאמר במפורש שהם מבטלים את המנהג, לבן כביכול הבין שיעקב מתכוון להמתין עד שלאה תינשא לאדם אחר, ורק לאחר מכן ייקח את רחל [אור החיים]. יתרה מכך, יש הסבורים שלבן לא רק הסתתר מאחורי המנהג, אלא שהופעל עליו לחץ ממשי מצד אנשי העיר. תושבי המקום לא הניחו לו להשיא את הצעירה קודם, שכן הדבר נחשב אצלם לחרפה [ספורנו, ביאור יש"ר], ואם היה משנה מן המנהג, אנשי המקום היו עלולים להרוג את שניהם [שפתי כהן].
במקום להתנצל, לבן אף מציג את הרמאות כטובה אישית שעשה ליעקב. הוא מסביר שאילו היה מתעקש לקיים את ההסכם כלשונו, לא היה יכול לתת לו את רחל לפני שלאה תהיה לאיש. אם היה נותן את לאה לאדם אחר, יעקב היה נאלץ להמתין שנים ארוכות עד שיוכל לשאת את רחל. בכך שנתן ליעקב את לאה, הוא למעשה אפשר לו לשאת את רחל מיד לאחר שבעת ימי המשתה [מלבי"ם, העמק דבר]. דעה נוספת מצביעה על כך שהמנהג המקומי היה למעשה להשיא שתי אחיות בו זמנית, מנהג שהתורה אסרה בהמשך [קונטרס חיבה יתירה].
מתחת לפני השטח, מסתתרת בתשובתו של לבן עקיצה אירונית ונוקבת כלפי יעקב. כאשר לבן מדגיש לֹא־יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה, הוא רומז למעשיו של יעקב עצמו: במקומך, נהוג שהצעיר עוקף את הבכור ולוקח את ברכותיו של עשו, אך אצלנו לא יעשה כדבר הזה [נחל קדומים, בית הלוי].
מחלוקת מעניינת עולה סביב עצם הגדרת הבכורה של הבנות. ישנה מסורת שלאה ורחל היו תאומות. בעוד שלאה נולדה ראשונה, מבחינה ביולוגית העובר שנוצר ראשון נולד אחרון. יעקב התייחס לרחל כאל הבכורה האמיתית מבחינת יצירתה ולכן דרש אותה, ואילו לבן התייחס ללאה כבכורה על פי סדר הלידה בפועל. לפיכך, שניהם פעלו מתוך אמונה שהם מקיימים את דין הבכורה [פרדס יוסף].
למרות שלבן התנהל בעורמה והיה עליו להודיע על המנהג מראש, יעקב בוחר לשתוק. הוא מבין שאין טעם להמשיך להתווכח עם חותנו, ומפנים שכל שרשרת האירועים הזו מכוונת מאת ה׳, כפי שהובטח לו עוד במראה הסולם [ביאור יש"ר].