לאחר שנות המתנה ארוכות, יעקב זוכה סוף סוף להתאחד עם רחל אהובתו. עם זאת, כניסתה של אישה שנייה לבית יוצרת מציאות חיים מורכבת של השוואה, העדפה, ומבחן של נאמנות ומוסר עבודה.
הביטוי וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל מתאר את קיום יחסי האישות, אך גם מרמז כי יעקב קבע את עיקר שהותו ומיטתו באוהלה של רחל [אור החיים].
הפרשנים מסכימים כי טבעו של עולם הוא שהגבר אוהב ביותר את האישה הראשונה שידע. משום כך, הכתוב מדגיש כי וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה, שכן אהבתו העזה של יעקב לאשתו השנייה הייתה תופעה יוצאת דופן וחריגה מדרך הטבע [רמב"ן, רבנו בחיי, חזקוני, ספורנו]. המילה גַּם באה ללמד כי יעקב אכן אהב את לאה כדרך שאדם אוהב את אשתו, אלא שאת רחל אהב הרבה יותר [רד"ק, בכור שור, קונטרס חיבה יתירה]. יתרה מכך, אהבתו לרחל לא הייתה מבוססת רק על תשוקה חולפת שעלולה לדעוך עם הזמן, אלא נותרה יציבה למרות נוכחותו התמידית לצידה [אור החיים, מלבי"ם].
מנגד, יש המפרשים כי עצם ההשוואה ללאה היא זו שהעצימה את האהבה לרחל. כשם שיתרון האור ניכר מתוך החושך, כך עמידתן של שתי האחיות זו מול זו הדגישה את מעלותיה של רחל [כלי יקר, מלבי"ם]. אהבה זו אף התגברה בזכות צדקתה של רחל, אשר מסרה את סימני הסתר ללאה אחותה כדי להצילה מבושה [כלי יקר, אלשיך]. כל עוד לא נישא יעקב לרחל, לאה לא הרגישה חוסר אהבה מצידו, ורק לאחר כניסתה של רחל לבית החלה לאה לחוש בהעדפתו הברורה [העמק דבר].
בנוגע להמשך עבודתו של יעקב, הכתוב מציין כי הוא עבד עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. המילה אֲחֵרוֹת נועדה להקיש ולהשוות בין תקופת העבודה השנייה לראשונה: אף על פי שלבן רימה את יעקב באכזריות, יעקב שמר על יושרו המוסרי ולא השיב במרמה. כשם שעבד בשבע השנים הראשונות באמונה ובנאמנות, כך עבד בדיוק גם בשבע השנים האחרונות [רש"י, שפתי חכמים, ברכת אשר על התורה].
עם זאת, מבחינה רגשית היו אלו שנים שונות בתכלית. בעוד שהשנים הראשונות עברו עליו בשמחה ומתוך אהבה, השנים ה"אחרות" לוו בצער ובכאב בעקבות התרמית [יריעות שלמה]. מאחר שיעקב התכוון מלכתחילה לעבוד רק עבור רחל, הוא נאלץ כעת להחשיב את שבע השנים הראשונות כאילו היו תשלום עבור לאה, ולהתחיל תקופת עבודה חדשה ואחרת לחלוטין עבור רחל, תוך שמירה על נאמנות מוחלטת בשתיהן [הכתב והקבלה].