אהבתו העזה של יעקב לרחל מובילה אותו להציע ללבן עסקת חליפין יוצאת דופן של שבע שנות עבודה מאומצת תמורת הנישואין. הצעתו המפורטת והמדוקדקת של יעקב אינה רק ביטוי לרגש, אלא חושפת מניעים כלכליים, משפחתיים ורוחניים, תוך ניסיון להתמודד עם סביבתו הערמומית של לבן.
הפרשנים מציעים מספר הסברים מדוע יעקב הציע לעבוד שֶׁבַע שָׁנִים. מבחינה מעשית, יעקב הגיע לבית לבן חסר כל ולא היה בידו כסף לשלם את מוהר הבתולות המקובל, ולכן נאלץ להשתעבד ולשלם בעבודתו [ספורנו, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי יעקב היה ראוי לקבל את רחל ללא תמורה בהיותו קרוב משפחה וצדיק, אך הציע זאת מתוך נדיבות [ביאור יש"ר], או משום שלבן זיהה את אהבתו העזה וניצל זאת כדי לסחוט ממנו תקופת עבודה ארוכה [קונטרס חיבה יתירה].
הסבר מרכזי נוסף לתקופת ההמתנה קשור לגילה של רחל. באותה עת רחל הייתה ילדה כבת חמש, ויעקב קצב שבע שנים כדי שתגיע לגיל שתים עשרה ותהיה ראויה לנישואין ולהולדת בנים [הטור הארוך, הכתב והקבלה, צאינה וראינה]. בנוסף, יעקב העריך כי לבן לא יסכים לתת לו אישה יפה כרחל בעבור עבודה מועטת [חזקוני], וחישב מראש את השנים הנדרשות כדי לפצות את לבן על יופייה ועל כך שידלג על בתו הבכורה [מלבי"ם]. מבחינה רוחנית, יעקב בחר במספר שבע מתוך ענווה והכנעה [אור החיים], והשנים הללו מקבילות להבטחתה של רבקה אמו שישב אצל לבן "ימים אחדים", שכן מתוך אהבתו העבודה הקשה נדמתה עליו כימים ספורים [רש"י, העמק דבר, גור אריה].
הבחירה של יעקב דווקא ברָחֵל ולא בלאה נבעה ממספר טעמים. ראשית, יעקב זיהה כי רחל היא בת זוגו המיועדת משמים, כפי שהזדמנה לו על הבאר [אור החיים, ביאור יש"ר]. שנית, לאה הבכורה הייתה מיועדת לעשו הבכור, ויעקב חשש שאם יישא אותה, עשו יטען שגזל ממנו לא רק את הבכורה והברכה, אלא גם את אשתו [הטור הארוך, פענח רזא, חזקוני]. בנוסף, יעקב נרתע מעיניה הרכות של לאה מחשש שתתעוור כפי שקרה ליצחק אביו [ביאור יש"ר].
חלק מהפרשנים מתייחסים לשאלה מדוע צדיק כיעקב מייחס חשיבות כה רבה ליופייה החיצוני של רחל. ההסבר לכך הוא שיופי האישה נועד למטרות חיוביות: הוא מעורר את הרצון להעמיד צאצאים רבים שיהיו יפים כמותה, הוא משמח את לב האדם וה' חפץ בשמחתם של הצדיקים בחלקם [רד"ק], וכן הוא משמש כהגנה רוחנית לתלמיד חכם מפני יצר הרע [אור החיים].
התנסחותו הכפולה והמדוקדקת של יעקב, בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה, נועדה לשמש כחוזה משפטי הרמטי מול לבן שיעקב הכיר היטב את רמאותו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיעקב הציב שלושה תנאים כדי למנוע כל אפשרות להונאה: הוא אמר בְּרָחֵל כדי שלבן לא יביא לו אישה זרה מהשוק ששמה רחל, או את אחת משפחותיו כגון זלפה; הוא הוסיף בִּתְּךָ כדי להבטיח שזו אכן בתו; וחתם במילה הַקְּטַנָּה כדי למנוע מלבן להחליף את שמה של לאה הגדולה ולקרוא לה רחל. למרות כל אמצעי הזהירות הללו, לבן הצליח לרמותו, ויש המסבירים שלבן ניצל פרצה לשונית וטען שלאה היא "הקטנה" במובן של קומה נמוכה, בעוד רחל הייתה תמירה [רא"ש].