תיאור של חגיגת נישואין שגרתית מסתיר בחובו עלילת תרמית מחושבת. לבן מארגן אירוע המוני, אך מתחת לפני השטח של השמחה נרקמת מזימה שנועדה להפיל את יעקב בפח.
על דרך הפשט, המילה מִשְׁתֶּה משמעותה משתה חתונה [שטיינזלץ]. קיום האירוע משקף את המנהג העתיק לערוך סעודה ושמחה לכבוד הנישואין, ומפסוק זה סמכו חכמים את התקנה לערוך שבעת ימי משתה לחתן ולכלה [רד"ק, פרדס יוסף]. עם זאת, סדר הפעולות בפסוק מעורר תמיהה, שכן נכתב קודם וַיֶּאֱסֹף ורק לאחר מכן וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. סדר חריג זה מלמד שלבן קודם כל אסף את אנשי העיר כדי להתייעץ עמם ולהמתיק סוד, ורק לאחר שרקמו יחד את המזימה פנו לחגוג [העמק דבר].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מִשְׁתֶּה מעידה על כך שעיקר הסעודה התבסס על שתיית יין. מטרתו המרכזית של לבן הייתה לשכר את יעקב עד שלא יוכל להבחין בכך שמכניסים אליו את לאה במקום את רחל. תרמית זו התגלתה רק בבוקר, לאחר שפגה השפעת היין [תולדות יצחק, הדר זקנים, דעת זקנים, קונטרס חיבה יתירה].
מדוע בחר לבן לאסוף דווקא אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם ולא הסתפק בקרוביו וידידיו? הפרשנים מציעים מספר הסברים המשלימים זה את זה למהלך הפומבי. ראשית, הנוכחות ההמונית נועדה לטעת ביעקב תחושת ביטחון, מתוך מחשבה שלבן לא יעז לרמות אותו לעיני כל העיר, ולכן יעקב לא יחשוד ולא יבדוק בציציותיה של הכלה [מלבי"ם, שפתי כהן]. שנית, לבן צפה שכאשר יעקב יגלה את האמת, הוא יתבייש לגרש את לאה בפומבי לאחר שכל העיר השתתפה ושמחה בחתונתם [מלבי"ם, ביאור יש"ר].
בנוסף, שיתוף כל אנשי העיר הפך אותם לשותפים למעשה, כך שאיש מהם לא יגלה ליעקב את הסוד [אלשיך]. לבן גם נזקק לתמיכתם כדי שיאשרו למחרת את טענתו כי המנהג המקומי אוסר להשיא את הבת הצעירה לפני הבכירה [מלבי"ם, אלשיך]. מעבר לכך, מדובר בתחבולה משפטית מבריקה, שכן לבן ידע שיעקב עשוי לבקש לבטל את הקידושין בבית הדין המקומי בטענה של מקח טעות. על ידי כך שהאכיל את כל אנשי העיר, הוא הפך את כולם לפסולים מלדון בתיק משום שנהנו מסעודתו וקיבלו ממנו טובת הנאה. כך נאלץ יעקב להמתין ולחפש בית דין בעיר אחרת, ובינתיים התפייס והשלים עם המצב [חתם סופר].
כדי להבטיח את שיתוף הפעולה של המקומיים, הסביר להם לבן שנוכחותו של יעקב מביאה להם ברכה ומים, והתרמית תאלץ אותו להישאר ולעבוד עבורם שבע שנים נוספות. הוא אף דרש מהם משכונות כדי להבטיח שלא יבגדו בו, ואז מכר את בגדיהם וקנה בכספם את היין והבשר, ובכך רימה גם את בני עירו. במהלך החתונה שרו האורחים "הילולא", רמז למילים "היא לאה", אך יעקב סבר שזהו שיר הלל ושבח רגיל. הם גם דאגו לשלוח ילדות שיכבו את הנרות באמתלה של צניעות, כדי להבטיח שיעקב יישאר באפילה מוחלטת ולא יבחין ברמאות [צאינה וראינה, שפתי כהן].
ההוכחה הניצחת לכך שהמשתה כולו לא נועד לשם שמחה אלא לשם רמאות, היא העובדה שכאשר יעקב נשא לבסוף את רחל, התורה אינה מזכירה שלבן עשה משתה. בנישואי רחל לא היה צורך בתחבולות של שכרות ופומביות, שכן יעקב אהב אותה ולא היה כל חשש שיבקש לגרשה [ביאור יש"ר, הדר זקנים, דעת זקנים, שפתי כהן].