מערכת היחסים המורכבת באוהל יעקב מקבלת תפנית דרמטית כאשר ההשגחה האלוהית מתערבת במציאות הכאובה של שתי האחיות. הניגוד הרגשי והפיזי ביניהן מעצב את יסודות האומה, כאשר דווקא מתוך כאב הדחייה צומחת הפוריות.
הפרשנים נחלקו בהבנת מהותה של המילה שְׂנוּאָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שלא מדובר בשנאה ממשית, אלא במונח יחסי; יעקב אהב את לאה, אך אהבתו העצומה לרחל גרמה ללאה להיראות ולהרגיש כפחות אהובה, שכן יעקב נהג לפקוד את אוהלה של רחל לעיתים קרובות יותר [רד"ק, שד"ל, רבנו בחיי, בכור שור, ביאור יש"ר]. לעומתם, פרשנים אחרים סבורים כי יעקב אכן נטר ללאה טינה ממשית ואף שקל לגרשה, משום שרימתה אותו בליל הכלולות. הוא חשד במניעיה והתנהג כלפיה בניכור, בכעס ובגערה [רמב"ן, ספורנו, אברבנאל, העמק דבר]. גישה שלישית מנתקת את השנאה מיעקב ומסבירה כי לאה הייתה שנואה בעיני הבריות שריננו עליה כי היא מיועדת להינשא לעשיו השנוא, או שהיא עצמה בכתה מרה משום ששנאה את מעשיו של עשיו ופחדה משידוך זה [אור החיים, מנחת שי, תורה תמימה]. מעניין לציין כי ייתכן שלאה עצמה כלל לא הרגישה בשנאה זו ורק חשבה שהיא אינה אהובה מספיק, ורק ה' ידע את עומק ריחוקו של יעקב ממנה [אור החיים, תולדות יצחק]. עם זאת, חרף המורכבות, יעקב לא נמנע מקיום חובותיו כלפיה, ומעצם העובדה שיצאו ממנה שבטים צדיקים מוכח שבשעת המעשה עצמו לא שררה ביניהם טינה [תורה תמימה, חתם סופר].
מתוך ראיית סבלה והשפלתה של לאה, באה ההתערבות האלוהית: וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ. ה' ידע שכוונתה של לאה במעשה הרמייה הייתה טהורה – רצונה העז להינשא לאדם צדיק – ולכן ריחם עליה והעניק לה ילדים כדי שיעקב לא יעזוב אותה, וכדי שאהבתו אליה תיבנה דרך אימהותה [רמב"ן, הטור הארוך, רש"ר הירש]. המילים המדויקות מעידות כי גם לאה, בדומה לשאר האימהות, הייתה עקרה בטבעה, וה' פתח את רחמה הסגור כמפתח הפותח דלת [רד"ק, אברבנאל, תורה תמימה]. הפרשנים מסבירים כי עקרותן הטבעית של האימהות נועדה להבטיח שעם ישראל ייוולד מתוך השגחה גלויה ונס, ולא כדרך הטבע [ביאור יש"ר, אברבנאל, מלבי"ם]. אולם, בעוד ששאר האימהות נזקקו לתפילה כדי להיפקד, ה' פתח את רחמה של לאה מיד וללא תפילה. הסיבה לכך היא שיעקב, אשר העדיף את רחל, היה צפוי להתפלל רק עבורה, ולכן ה' פעל למען לאה ביוזמתו הישירה [מלבי"ם, אברבנאל].
בסיומו של הפסוק מוצג הניגוד: וְרָחֵל עֲקָרָה. רחל נותרה במצבה הטבעי והסגור [ספורנו, רד"ק]. ציון עובדה זו נועד להדגיש את הפער החד שנוצר בין האחיות, שנישאו בהפרש של שבוע בלבד [ביאור שטיינזלץ], ולהוות הקדמה לזעקתה העתידית של רחל ליעקב שתדרוש ממנו בנים [רשב"ם]. יתרה מכך, הישארותה של רחל בעקרותה נבעה דווקא מהיותה אהובה ועיקר הבית; היא לא נזקקה לילדים כדי להבטיח את מקומה ואת אהבת בעלה, בעוד שלאה קיוותה שפוריותה, מול עקרות אחותה, תסיר לבסוף את חומות השנאה ותוכיח את שייכותה ליעקב [מלבי"ם, אור החיים].