רגע לפני שיעקב משיב להצעתו של לבן, העלילה עוצרת כדי להציג את דמויות המפתח של הדרמה המשפחתית שעתידה להתחולל. מידע רקע זה חיוני כדי להבין את מניעיו של יעקב, את תנאי המשא ומתן שלו מול לבן, ואת השתלשלות האירועים המפתיעה שתבוא לאחר מכן.
הפרשנים מסכימים כי פסוק זה משמש כמאמר מוסגר והקדמה הקוטעת את רצף הדו-שיח [רשב"ם, שד"ל, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. מטרת ההפסקה היא להסביר מראש מדוע יעקב עתיד להציע לעבוד שבע שנים שלמות עבור רחל, עבודה שמעולם לא היה מסכים לעשות עבור לאה אלמלא רומה [רד"ק]. בנוסף, הידיעה שללבן יש שתי בנות מסבירה את החששות שהניעו את יעקב להציע תקופת עבודה כה ארוכה מראש; יעקב חשש שלבן יכריח אותו לשאת את שתי הבנות יחד, או שיסרב לתת לו את הצעירה לפני הבכירה וידרוש ממנו להמתין עד שלאה תינשא לאדם אחר [מלבי"ם].
הכתוב מדגיש את התארים הַגְּדֹלָה ו-הַקְּטַנָּה. מילים אלו אינן מציינות רק הבדל גילים של שנה או שנתיים בין האחיות, אלא פער משמעותי וניכר לעין. לאה הייתה בוגרת בפני עצמה, ורחל הייתה צעירה מאוד. הדגשה זו נועדה להראות שהבנות היו מפורסמות ומוכרות בסטטוס זה, ולכן ללבן לא היה שום פתח לטעון מאוחר יותר שלאה היא בעצם הקטנה ששמה רחל, וכל מעשה הרמאות שלו נעשה בניגוד גמור למציאות הברורה והידועה לכל [אור החיים].
ברובד עמוק יותר, הציון שללבן שתי בנות מקביל לעובדה שלרבקה היו שני בנים. באותם ימים רווחה התפיסה כי הבת הגדולה מיועדת לבן הגדול, עשו, והבת הקטנה מיועדת לבן הקטן, יעקב. תפיסה זו עוררה את לאה לתפילה ולתחנונים קורעי לב לה'. למרות שלרחל היו את כל היתרונות הטבעיים – היא הייתה הקטנה המיועדת ליעקב, יפת תואר, אהובה על יעקב, ומגובה בהשתדלותו העצומה של יעקב שניסח תנאים מדויקים כדי למנוע רמאות – התפילה הכנה של לאה לה' גברה על כל כוחות הטבע ועל כל מאמציו של יעקב, וזיכתה אותה להינשא לו ראשונה [אלשיך].