לידת הבן השני של לאה מסמנת נקודת תפנית כואבת במערכת היחסים בינה לבין יעקב. בעוד שבלידת בנה הראשון הביעה לאה תקווה שייווצר קשר של אהבה בינה לבין אישהּ, כעת היא מכירה במציאות המורכבת ומבטאת את תחושת הדחייה שהיא חווה.
הפרשנים מסכימים כי הולדת הבן הראשון לא שינתה באופן מהותי את יחסו של יעקב כלפיה [ביאור שטיינזלץ, העמק דבר]. ייתכן שבשעת הלידה הראשונה הראה לה יעקב חיבה זמנית מתוך שמחה על הבן, אך עד מהרה חזר לריחוקו [כלי יקר]. לאה, שבתחילה סברה כי מדובר רק בהיעדר אהבה, הבינה כעת כי מדובר בשנאה של ממש המוסתרת בליבו, וזאת אף על פי שיעקב התנהג כלפיה בכבוד ובדרך ארץ [אלשיך, העמק דבר].
סביב המילים כִּי שָׁמַע ה' עולות מספר גישות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעות המילה שָׁמַע היא קבלת התפילה והתחינה של לאה [רד"ק], שכן ה' משגיח ושם לב אל סבלה [שד"ל], והוא תמיד מבקש לעזור למי שנרדף [העמק דבר]. מנגד, יש המציעים כי הפועל שָׁמַע בפסוק זה משמעותו גם הבנה. ה', שהוא בוחן כליות ולב, הבין והבחין בשנאה הנסתרת שהייתה בליבו של יעקב, שנאה שלאה עצמה התקשתה לזהות בתחילה [כלי יקר, אלשיך]. הסבר נוסף לבחירת המילה הוא שלאה השתמשה בלשון שמיעה פשוט משום שאת הפועל "ראה" היא כבר ניצלה בקריאת השם של בנה הראשון, ראובן [שד"ל].
המילים וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה מבטאות את ההבנה שהבן השני ניתן לה כפיצוי ותמורה על השנאה שסבלה [ספורנו]. עצם העובדה שלאה היא זו שקוראת לבן בשמו, ולא יעקב, ממחישה כי עדיין לא נוצרה הסכמה וחיבור אמיתי מצדו כלפיה, והריחוק ביניהם נותר בעינו [כלי יקר].