בראשית, פרק כ״ט, פסוק י״א

לאחר מסע נדודים ממושך, וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל נשיקה של חיבה משפחתית טהורה על ראשה, כתפה או ידה, שכן הייתה עדיין נערה קטנה. מיד לאחר מכן וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ מתוך התרגשות ושמחה על סיום תלאות הדרך, כאשר עצם הבכי הפומבי הוכיח לרואים כי מגעו נבע מרגש משפחתי ולא מיצר. לצד דמעות השמחה, בכה יעקב גם על כך שהגיע חסר כל לאחר שנאלץ למסור את רכושו לאליפז כדי להציל את חייו, וכן משום שצפה כי הוא ורחל לא יזכו להיקבר יחד.