נסו לדמיין מצב שבו אתם צועדים ברגל ימים ארוכים, רחוקים מאוד מהבית, עייפים ומרגישים לגמרי לבד בעולם. ולפתע, ממש מולכם, עומד בן משפחה שחיפשתם המון זמן. מה לדעתכם תרגישו באותו רגע? זה בדיוק מה שקורה ליעקב. אחרי מסע ארוך ומעייף, הוא סוף סוף פוגש את רחל, קרובת המשפחה שלו. מרוב התרגשות, וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל. זו הייתה נשיקה של כבוד ואהבה טהורה בין בני משפחה, כמו נשיקה על הראש או על היד, שהראתה כמה הוא שמח לפגוש אותה.
מיד לאחר מכן, וַיִּשָּׂא אֶת־קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. יעקב לא בכה מעצב, אלא אלו היו דמעות של שמחה והקלה אדירה. אחרי חודשים של נדידה בדרכים, כשהוא בודד וחסר כוחות, כל הרגשות שלו פשוט התפרצו החוצה. הוא בכה מרוב התרגשות על כך שהמסע הקשה הסתיים, שהוא הגיע למקום מבטחים, ושהוא סוף סוף מצא את משפחתו.