יצא לכם פעם להרגיש התרגשות כל כך גדולה, עד שפתאום הרגשתם חזקים ויכולים לעשות דברים שקשה לעשות בדרך כלל? אחרי מסע ארוך מאוד, יעקב מגיע אל הבאר ופוגש סוף סוף את בני משפחתו. התורה חוזרת שלוש פעמים על המילים אֲחִי אִמּוֹ, כדי ללמד אותנו משהו חשוב על הלב של יעקב. הוא לא ניסה סתם להרשים אנשים או להראות כמה הוא גיבור, אלא כל מה שהוא עשה נבע מאהבה ומכבוד גדול לאימא שלו, רבקה, ששלחה אותו לשם. החזרה על המילים האלה גם עזרה לרועים מסביב להבין שיעקב הוא בן משפחה ולא אדם זר.
ברגע שיעקב רואה את משפחתו, קורה משהו מדהים. התורה כותבת וַיִּגַּשׁ, מילה שמראה שיעקב פשוט התקרב אל האבן הכבדה בביטחון, במקום להתרחק ולתפוס תנופה כדי לדחוף אותה. מיד לאחר מכן כתוב וַיָּגֶל, ולא מילה שמתארת גלגול קשה ואיטי. המילה הזו מגלה לנו עד כמה הפעולה הייתה קלה עבורו. בזמן שכל הרועים היו צריכים להתאמץ יחד כדי להזיז את האבן הענקית, יעקב הרים והסיר אותה לגמרי לבדו, בקלות רבה, ממש כמו שמורידים פקק קל מעל בקבוק קטן.
איך יכול להיות שיעקב, שהיה אדם עדין שישב ולמד באוהלים, היה כל כך חזק? ההתרגשות העצומה מהמפגש עם המשפחה שלו, יחד עם ברכה מיוחדת שקיבל מאת ה', נתנו לו כוחות אדירים. כך הוא עזר לרחל ולשאר הרועים להשקות את הצאן שלהם מיד. בסוף, יעקב לא החזיר את האבן למקומה, כי שאר הרועים נשארו שם ויכלו להמשיך להשקות את הכבשים ולסגור את הבאר בעצמם.